פרשת לך לך

%e2%80%8f%e2%80%8fdocument-page-001-17-%d7%a2%d7%95%d7%aa%d7%a7

רמזים לירושלים בתורה

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

ירושלים – עיר הבירה של עם ישראל מימי דוד, שהוקמו בה בית המקדש הראשון ובית המקדש השני ושנכספו וערגו אליה תמיד – זכתה להתבלט מאוד כבר בספרי התנ"ך. המילה ירושלים על הטיותיה השונות, בכתיב חסר או בכתיב מלא, מופיעה בכלל ספרי התנ"ך 667 פעמים, והאזכור הראשון של ירושלים הוא בספר יהושע. אולם מדוע ירושלים לא מוזכרת כלל בתורה? והאם בכל זאת אפשר למצוא רמזים להימצאותה ולשמה?

הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מה) מביא שלושה הסברים להיעדרם של אזכורים מפורשים על אודותיה בתורה: אבל מדוע לא הזכירו בפירוש בתורה ולא ייחדו אלא נרמז עליו ונאמר אשר יבחר ה' וגו' יש בכך לדעתי שלוש חכמות:
האחת כדי שלא יחזיקו בו העמים וילחמו עליו מלחמה קשה כאשר ידעו שהמקום הזה מטרת התורה מכל העולם. והשנית שלא ישחיתוהו אותם שהוא בידיהם עתה ויהרסוהו ככל יכלתם. והשלישית והיא היותר חשובה, כדי שלא יבקש כל שבט שיהא זה בנחלתו ויכבוש אותו, ויהיה שם מן המחלוקת והקטטה כמו שאירע בדרישת הכהונה ולפיכך בא הציווי שלא יבנה בית הבחירה כי אם אחר הקמת מלך, כדי שתהא ההחלטה ביד אחד ויסתלקו הקטטות כמו שביארנו בספר שופטים. ההסברים השונים שמביא הרמב"ם מתייחסים בעיקר לחשש שאילו מהותה הרוחנית של ירושלים כעיר המקדש העתידית של עם ישראל הייתה ידועה לאורך הדורות, היו נלחמים עליה ומנסים לנכסה אליהם או אולי משחיתים אותה. כדי למנוע את הקטטות ואת הפגיעה האפשריות, נותרה מהות ירושלים נסתרת עד שדוד המלך הכריז עליה עיר בירה והעלה לשם את ארון הברית, ושלמה בנו הקים שם את בית המקדש.
ואולם, אף שירושלים לא נזכרת בתורה היא נרמזת בכמה מקומות. שניים מהם קשורים לאברהם אבינו. בפרשתנו, יוצא מלכיצדק מלך שלם להקביל את פני אברהם בשובו מניצחונו על ארבעת המלכים: וַיֵּצֵא מֶלֶ-סְדםֹ לִקְרָאתוֹ אַחֲרֵי שׁוּבוֹ מֵהַכּוֹת אֶת-כְּדָרְלָעמֶֹר וְאֶת-הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶל-עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶ; וּמַלְכִּי-צֶדֶק מֶלֶ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן, וְהוּא כהֵֹן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן (בראשית יד, יז–יח).
בפסוקים אלו נזכרת העיר בפעם הראשונה בתנ"ך. הצירוף "מלכיצדק מלך שלם" מקביל לצירוף "אדני צדק מלך ירושלם" שבספר יהושע פרק י, ומכאן הזיהוי של העיר שלם עם ירושלים. זיהויה של ירושלים, הפעם בשמה 'ציון' עם העיר הקדומה שלם, מופיע בתהלים פרק עו פסוק ג: וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ וּמְעוֹנָתוֹ בְצִיּוֹן. בפסוק זה מעין תקבולת: שלם=ציון; סכו =מעונתו.

הרמז השני לירושלים המופיע אצל אברהם, על פי חז"ל, הוא בעקדת יצחק. גם כאן מדובר ברמיזה בלבד לירושלים, אך קישור תנ"כי אחר מחבר את פרשת העקדה להר הבית, הר המוריה. הקב"ה מצווה את אברהם לקחת את יצחק וללכת עמו אל ארץ המוריה ולהעלותו לעולה על אחד ההרים: ויַהְיִ אחַַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱ-הִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם, וַיּאֹמֶר אֵלָיו אַבְרָהָם וַיּאֹמֶר הִנֵּנִי; וַיּאֹמֶר קַח-נָא אֶת בִּנְ אֶת יְחִידְ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת-יִצְחָק וְלֶ לְ אֶל אֶרֶץ הַמּרִֹיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעלָֹה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אמַֹר אֵלֶיך (בראשית כב, א-ב).
הפעם הנוספת היחידה שבו מופיעה המילה מוריה בתנ"ך היא בדברי הימים ב, פרק ג פסוק א: וַיָּחֶל שְׁמהֹ לִבְנוֹת אֶת בֵּית-ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ, אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגרֶֹן אָרְנָן הַיְבוּסי. פסוק זה מגלה לנו שבית ה', בית המקדש, נבנה על הר המוריה, ושזהו, ככל הנראה, אותו הר עליו התקיימה עקדת יצחק בארץ המוריה. הר המוריה מתגלה לראשונה בעקדת יצחק כמקום של התמסרות, מקום שממנו יוצא מסר של חיים, והבהרה כי לקרבנות מעלים בעלי חיים בלבד ולא בני אדם. מסר זה הוא התשתית למהות עבודת הקרבנות בבית המקדש. יש המפרשים את המילה מוריה כקשורה למור הנמצא בקטורת, ויש הדורשים מוריה מלשון הוראה, יראה או ראיה. אברהם בסיום עקדת יצחק קורא למקום ה' יראה.
בין שכך ובין שכך, למרות שירושלים לא מופיעה בתורה, חז"ל ראו את שני הרמזים המופיעים לעיל כמגולמים בשמה של ירושלים: אברהם קרא אותו יראה, שנאמר: 'ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה', שם קרא אותו שלם, שנאמר (בראשית יז): 'ומלכי צדק מלך שלם'. אמר הקב"ה: אם קורא אני אותו יראה, כשם שקרא אותו אברהם, שם אדם צדיק מתרעם. ואם קורא אני אותו שלם, אברהם אדם צדיק מתרעם, אלא הריני קורא אותו ירושלים, כמו שקראו שניהם, יראה שלם ירושלים (בראשית רבה נו, י).

השארת תגובה