פרשת וירא

document-page-001-182

הכנסת אורחים בירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

הכנסת האורחים של אברהם אבינו מודגשת ממש בפסוקים הפותחים את הפרשה: וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵֹׁב פֶּתַח-הָאהֶֹל כְּחםֹ הַיּוֹם; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו, וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאהֶֹל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה; וַיֹּאמַר אֲדנָֹי, אִם- נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶי אַל-נָא תַעֲברֹ, מֵעַל עַבְדֶּ; יֻקַּח-נָא מְעַט-מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ; וְאֶקְחָה פַת-לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי-עַל-כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל- עַבְדְּכֶם [...] וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאהֱֹלָה אֶל-שָׂרָה, וַיּאֹמֶר מַהֲרִי שְׁשׁ סְאִים קֶמַח סלֶֹת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת; וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ; וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם, וְהוּא עמֵֹד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ
וַיֹּאכֵלוּ (בראשית יח, א-ח).
אפשר להבחין בריבוי הפעלים ובמהירות התנועה של אברהם ביחס לאורחיו. מהכנסת אורחים זו של אברהם לומדים חז"ל: אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה. דכתיב 'ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר' וגו' (בבלי, שבת קכז עמוד א).
במשך הדורות הייתה להכנסת אורחים חשיבות מיוחדת באורח החיים היהודי בכלל ובירושלים בפרט. במסכת פאה מופיעה הכנסת אורחים כאחת המצוות שאם אדם מקיימה הוא זוכה לשכר הן בעולם הזה והן בעולם הבא: אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא; ואְֵלּוּ הֵן: כִּבּוּד אָב וָאֵם, וּגְמִילוּת חֲסָדִים, וְהַשְׁכָּמַת בֵּית הַמִּדְרָשׁ שַׁחֲרִית וְעַרְבִית ,וְהַכְנָסַת אוֹרְחִים, וּבִקּוּר חוֹלִים, וְהַכְנָסַת כַּלָּה, וּלְוָיַת הַמֵּת, וְעִיּוּן תְּפִלָּה והֲבָאַת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם (מסכת פאה א, א).
בימי המקדש היו מגיעים עולי רגל רבים מרחבי העולם היהודי לירושלים בשלושת הרגלים ותושבי ירושלים היו מארחים אותם. אחד הנסים שנעשו בירושלים בזמן המקדש היה מעולם לא אמר אדם לחברו 'לא מצאתי מיטה שאישן עליה בירושלים' (אבות דרבי נתן לה, א). נלמד מכאן שתמיד היה מי שיארח ואצל מי להתארח.

עדות להכנסת האורחים בימי המקדש ניתן למצוא בכתובת מיוחדת שנמצאה בעיר דוד המכונה כתובת תאודוטוס. הכתובת מתוארכת לסוף ימי הבית השני ומוזכר בה כי תאודוטוס, מלבד היותו כהן וראש בית כנסת שבנה בית כנסת למטרת קריאת תורה ולימוד המצוות, בנה גם אכסניה וחדרים ומתקני מים לשם אירוח הנצרכים מן הנכר – ומתברר שהכוונה היא לעולי הרגל.
לאחר חורבן בית המקדש השני לא הייתה קהילה יהודית בעיר במשך מאות שנים. בתקופה המוסלמית התחדשה הקהילה היהודית בירושלים, ועם הכיבוש הצלבני שבה ותרוקנה העיר מיושביה היהודים. היישוב היהודי הגדול בירושלים כיום הוא המשך ישיר להתחדשות היהודית שהתחוללה בתקופה הממלוכית.

במהלך השנים, עם גידול היישוב היהודי בירושלים, הוקמו בה גם מוסדות שונים להכנסת אורחים. מול שוק מחנה יהודה ברחוב יפו מתנשא לגובה של שלוש קומות מבנה שעליו שעוני שמש ושלט גדול הנושא את שמו – 'ביהמ"ד זהרי חמה'. על שלט קטן ממנו מעל הכניסה מופיעה הכתובת: 'הכנסת אורחים ובית המדרש זהרי חמה, שער אבא לוי'. מבנה זה הקים כבית הכנסת אורחים בשנת 1908 החייט שמואל לעווי, שעלה מארצות הברית לירושלים.
שמואל לעווי היה רגיש למצוקת העולים החדשים שמילאו את רחובות ירושלים והחליט לפעול למענם. מכספו ובסיוע כספים שגייס מיהודים באמריקה, רכש בית זה עוד כשהיה בן קומה אחת, והוסיף לו עוד שלוש קומות. בשנים הראשונות שימשו שלוש הקומות התחתונות בית להכנסת אורחים והקומה העליונה שימשה בית כנסת.

בית הכנסת האורחים, שנקרא "תפארת ציון וירושלים" (על שם הכולל של יוצאי אמריקה בירושלים), נועד לעולים לירושלים בימיהם הראשונים בעיר, שלא היו להם קרובים בעיר או שאין בידם אמצעים ללון בבית מלון. בבית הכנסת האורחים היה אפשר לשכן כ 40- אורחים בעת ובעונה אחת, ב 15- חדרים, ולקבל שלוש ארוחות ביום תמורת תשלום סמלי.
הקמת הבניין עלתה לרבי שמואל לעווי בחובות כבדים, אך הוא הצליח לגייס סכומי כסף ובכך להשלים את מפעלו. מוסד הכנסת האורחים שייסד פעל עד סיום מלחמת העולם השנייה.

בית הכנסת האורחים נבחר לשכון במיקום זה, משום שזו הייתה הכניסה הממשית לירושלים דאז. התחנה הראשונה של העגלות שבאו מיפו הייתה ממול, בתחנת 'בית יעקב', סמוך לשוק של ימינו, ובכך ניתן מענה מהיר לאורחים שהגיעו לירושלים.
בקומה הרביעית, כאמור, הוקם בית הכנסת ובית המדרש האשכנזי 'זהרי חמה', שהתפילה בו החלה בזמן הנץ החמה. בתחילה היו יוצאים המתפללים כדי לבדוק את זמן זריחת החמה המדויק ממגדל התצפית שהוקם על גג הבניין. בהמשך הותקן שעון שמש שבנה משה שפירא בחזית הבניין, כדי שאפשר יהיה לעקוב גם במהלך כל שעות היום אחר זמני היום על פי השמש. משפסק מוסד הכנסת האורחים לפעול, עבר בית הכנסת לקומות התחתונות. עד היום משמש המבנה לבית כנסת ובית מדרש לתושבי האזור ולעוברים ושבים באזור השוק (ואחדים מצאצאיו של התורם מתגוררים בו אף הם – בקומה העליונה). השלט מהווה תזכורת לעברו העשיר ומקרב הלבבות.

השארת תגובה