3 תובנות על החיים

פתיחה

היא החברה הכי טובה שלך ואת מכירה אותה מכיתה א'. שתיים עשרה שנים אתם ביחד, לא זזות אחת בלי השנייה. לקראת סוף השמינית החלטתם לטוס ביחד לחו"ל, רק מה, נפלתן על הסיוט האולטימטיבי: חתול שחור עבר ביניכן. כבר חצי יום שאתן לא מדברות. את מרגישה שבא לך לטבוע בתסכול של עצמך. כמה חיכיתן לטיול הזה? את יודעת שהשעות שלא חוזרות נשרפות. הלוואי שהיית יכולה להתגבר על הכבוד שלך ופשוט לעשות את הצעד הראשון ולגשת אליה. אבל המריבות הקטנות האלו פשוט שואבות אותך ואת כחות הנפש שלך. בא לך לצרוח. בינתיים את ממשיכה להתחפר בתסכול של עצמך.

אתה כבר שנתיים מתנדב למען נוער בסיכון. תמיד חלמת שמשרד החינוך ישקיע באיזה מבנה חדש בשביל החניכים שלך אבל לך תסמוך על ההבטחות שלהם. במקרה שמעת שמחר מגיע לישוב שלכם שר החינוך נפתלי בנט בעצמו. אתה מחליט ללכת לשיחה שלו. אחרי שהוא סיים ולפני שהוא הולך למכונית, פתאום אתה קולט שהוא עומד ממש לידך. הקול הפנימי צועק לך: "נו אל תהיה טיפש! לך כבר ותדבר אתו. תספר לו על המצוקה של הסניף, נו מה אתה בהלם? לך כבר!". אבל אתה לא זז. הגוף שלך נעול. כי פדיחה. ולא נעים. ומה יגידו השכנים? אתה רואה לאכזבתך איך שהוא נכנס לתוך המכונית. אתה כבר יודע: פספסת את הרגע. עזוב, יצאת חומוס.

הרצאת טד

בהרצאת הטד הקצרה שלו, ריק אליאס משתף אותנו בפעם הראשונה שהבין שהמטוס שלו הולך להתרסק. ריק מספר לנו על פיצוץ גדול שאירע במטוס בעת ההמראה בגובה של 3000 רגל.

הוא זוכר מנוע רועש, עשן גדול בכל תא הנוסעים ודיילות מבוהלות שניסו בהתחלה להרגיע את הנוסעים כאשר ניסו לפטור את כל העניין ב'"כנראה שפגענו בכמה ציפורים".

כמה רגעים לאחר מכן, ממשיך ריק, קרו שלושה דברים בו זמנית:

הטייס מכוון את המטוס לנהדר ההדסון, למרות שזה בכלל לא המסלול שלו. לאחר מכן כיבה את  את המנועים ואמר את המילים הכי נטולות רגישות שריק שמע אי פעם:

"תתכוננו להתנגשות".

ריק חשב שזה הסוף שלו ובאותם רגעים, הוא למד על החיים שלו שלושה דברים שהוא בחיים לא אשכח: שהכול משתנה ברגע.

בעקבות כך המציא ריק פתגם שהוא נוהג לומר: "אני אוסף יינות גרועים: כי אם היין מוכן והאדם נמצא שם, אני ישר פותח אותו. אינני רוצה לדחות יותר שום דבר בחיים".

ריק הוסיף שתחושת הדחיפות הזו, היא זו ששינתה את חייו לעד. כשהם עברו את גשר 'ג'ורג וושינגטון', הוא הרגיש שהייתה לו רק חרטה אחת גדולה בחיים:

"שאפשרתי לאגו שלי להשתלט לי על החיים ובכך שרפתי זמן על דברים שלא חשובים עם האנשים שכן חשובים. כבר שנתיים שאני לא רב עם אשתי" מסכם ניק: "מאחר שאני כבר לא מחפש לצאת צודק, אלא בוחר להיות מאושר".

ברגעים שהוא התחיל לספור לאחור עד להתנגשות, ריק רק רצה לראות את הילדים שלו גדלים והבין שהדבר החשוב ביותר בחיים: הוא להיות אבא טוב.

ריק מסכם ואומר שהוא קיבל באותה טיסה שהתרסקה שתי מתנות:

את החיים עצמם ואת היכולת כביכול לראות את העתיד ולחזור בזמן ובכך להתחיל ולחיות את חייו באופן נכון וחכם יותר.

תכל'ס

עוד הרבה לפני ריק, אנחנו מכירים כבר את האמרה המפורסמת של חז"ל במסכת שבת קנג:

"תנן התם, רבי אליעזר אומר: שוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן, ישוב היום שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה".

לכל אחד מאתנו יש את המריבות הקטנות שלו, את רגעי החולשה בהם הוא בוחר לוותר לעצמו דווקא בגלל שהוא יודע שתמיד תהיה לו עוד הזדמנות לתקן:

אז נהרוס את הרגע ונהרוג את הזמן, שטויות, מחר ננסה שוב, לא ככה?

הסיפור של ריק מעניק לנו הזדמנות לחשוב איך החיים שלנו יכולים להשתנות ברגע אחד ואיך באותו רגע, אנחנו עלולים להישאב לתוך צער גדול על כך שפספסנו את החיים על כל כך הרבה שטויות.

האם ניסינו לפני כל אותם רגעים בהם אנחנו בוחרים לעיתים לפעול מתוך הבטן, לחשוב איך היינו בוחרים לו היינו יודעים שמחר אנחנו הולכים להעלות על אותה טיסה?

האם החשיבות שהיינו מייחסים לזמן הייתה שונה מזו שאנו מייחסים לו היום?

השארת תגובה