פרשת ויגש

דב יוסף - ‘יוסף המשׁביר של מדינת ישראל‘

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

פיענוח חלומות פרעה הביאו למינויו של יוסף למשנה למלך ולהיות “המשׁביר על כל ארץ מצרים.“ יכולתו של יוסף לראות את הנולד באה לידי ביטוי אף בהיערכות המוקדמת לשנות הרעב, תוך שהוא מפקח על יצירת מאגרי מזון גדולים מאוד בערים: וַ יִּ צְ בֹּר יוֹסֵ ף בָּ ר כְּ חוֹל הַ יָּ ם הַ רְ בֵּ ה מְ אֹד, עַ ד כִּ י-חָ דַ ל לִ סְ פֹּר כִּ י-אֵ ין מִ סְ פָּ ר (בראשית מא, מט.) היערכות זו החייתה את מצרים ואת סביבותיה בשנות הרעב: וְ כָ ל-הָ אָ רֶ ץ בָּ אוּ מִ צְ רַ יְ מָ ה לִ שְׁ בֹּר אֶ ל- יוֹסֵ ף, כִּ י-חָ זַ ק הָ רָ עָ ב בְּ כָ ל-הָ אָ רֶ ץ (בראשית מא, נז.) ראייתו של יוסף לטווח ארוך שוב ניכרת בפרשתנו, בתיאור ניהול חלוקת המזון. בתחילה קנו תושבי מצרים את המזון בכספם, וכשתם הכסף שילמו במקנה ולבסוף באדמה. שנות הרעב חיזקו מאוד את השלטון ויצרו את שעבודם של בני מצרים על כל נכסיהם לפרעה. וַ יְ לַ קֵּ ט יוֹסֵ ף אֶ ת-כָּ ל-הַ כֶּ סֶ ף הַ נִּ מְ צָ א בְ אֶ רֶ ץ-מִ צְ רַ יִ ם וּבְ אֶ רֶ ץ כְּ נַ עַ ן, בַּ שֶּׁ בֶ ר אֲ שֶׁ ר-הֵ ם שֹׁבְ רִ ים, וַ יָּ בֵ א יוֹסֵ ף אֶ ת- הַ כֶּ סֶ ף, בֵּ יתָ ה פַ רְ עֹה; וַ יִּ תֹּם הַ כֶּ סֶ ף ]...[ וַ יֹּאמֶ ר יוֹסֵ ף הָ בוּ מִ קְ נֵ יכֶ ם, וְ אֶ תְּ נָ ה לָ כֶ ם בְּ מִ קְ נֵ יכֶ ם []... וַ יִּ קֶ ן יוֹסֵ ף אֶ ת-כָּ ל-אַ דְ מַ ת מִ צְ רַ יִ ם, לְ פַ רְ עֹה כִּ י-מָ כְ רוּ מִ צְ רַ יִ ם אִ ישׁ שָׂ דֵ הוּ כִּ י-חָ זַ ק עֲ לֵ הֶ ם הָ רָ עָ ב, וַ תְּ הִ י הָ אָ רֶ ץ, לְ פַ רְ עֹה (בראשית מז, יד-כ.)
היכולת של יוסף לזהות את המצב בהווה, להיערך לעתיד, ולנהל את הדברים בעת מצוקה, הצילה את תושבי מצרים מהרעב. כמה אלפי שנים מאוחר יותר, בימי מלחמת העצמאות של ישראל, בעקבות פעולות האיבה על הכביש לירושלים ועל מסילת הברזל העולה אליה, נותקה ירושלים מאספקה סדירה של מזון, מים ודלק. נצרכה היערכות מסודרת כדי למזער את המחסור ולחלק בחלוקה הוגנת ושווה בין תושבי ירושלים ותוך ניצול מרבי של המצאי. עו“ד דב יוסף, ממנהיגי היישוב
בירושלים ומי ששימש אחד מעורכי הדין של הסוכנות היהודית, מונה בידי דוד בן-גוריון להיות הממונה על ירושלים בתקופה זו. דב יוסף הרגיש תחושה של שליחות עם המינוי: באותו רגע, חשתי משק כנפי ההשגחה עלי, וכולי הייתי תפילה כי אצליח בשליחות הגורלית אשר הוטלה עלי. ]...[ פיעמו אותי דברי הנביא ישעיהו בשעתו כי ‘למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט' וברוח זו החלטתי (דב יוסף, קריה נאמנה, עמ‘ .)47
עם כניסתו לתפקיד החל דב יוסף למפּות את כמויות המזון הקיימות בירושלים; להזמין מזון וציוד מתל אביב; לכנס מכוניות משא כדי להעלות מזון לעיר בשיירה; לאתר מחסנים פוטנציאליים בעיר, על מנת
לאחסן בהם את כמויות המזון הגדולות שעתידות היו להגיע בתדירות נמוכה.
גם בעניין המים נערך דב יוסף מבעוד מועד. הוא קרא לתושבי ירושלים לתקן ולנקות את בורות המים הלא פעילים שבבתיהם, כדי להכשירם לקליטת מי הגשמים. על פי מידת קיבול הבורות שנסקרו, חושב בשעתו שהמים שבהם יספיקו לתושבי ירושלים ל- 150יום, בהקצבה של עשרה ליטר לאדם. כשהחל המצור על ירושלים, עם הפסקת שיירות המזון באביב של שנת התש“ח, ובשל הפגיעה בצינור שהעלה מים לירושלים ממעיינות ראש העין, החיו מאגרי המזון והמים שהוכנו מבעוד מועד את תושבי העיר.
האתגר שנוסף בימי המצור התבטא היטב באופן החלוקה. דב יוסף הורה לחלק פנקסי קיצוב לתושבים, בכדי שחלוקת האוכל תהיה מדודה, תוך הקפדה שלא תהיה אפליה בין עשיר לעני. נוסף על כך עודדו את התושבים לשתול ירקות בגנים ועל גגות הבתים ולהשקותם במי השופכין, ולכן חולקו זרעים ושתילים ממחסני השלטון הבריטי. כשפסקו המים לזרום בצינורות, הסתובבו בעיר נהגי משאיות עם מְ כלי מים שמולאו ממי הבורות, וחילקו מים לתושבים. רחוב ‘מחלקי המים‘ בשכונת קטמון בירושלים נקרא על שם תחנת חלוקת מים כזו שהייתה ברחוב. נוסף על המים חולקו עלונים שעסקו ב‘הוראות לשימוש יעיל במנות מים‘ כדי ללמד את התושבים כיצד לנצל עד תום ובדרך מיטבית את מנת המים שהוקצבה לאדם.
כדי להתמודד עם המחסור בדלק צמצם דב יוסף את מספר המאפיות הפועלות בעיר והגדיל את תפוקתן. אופים שאיבדו את פרנסתם התמרמרו על כך, ואכן – לעתים ראיית צורכי הכלל גרמה לפגיעה בפרט.  כשהתאפשר, פעל דב יוסף גם עבור הפרטים. כך למשל, משהבין שלא מעט ירושלמים סבלו מהיעדר חשמל בביתם, דאג לחיבור רמקולים למקלטי רדיו בבתים ולהצבתם ברחבי העיר, וכך יכלו גם תושבים שלא היה להם חשמל בבתיהם להמשיך להיות מעודכנים בנעשה במצב.
עם פריצת דרך בורמה הסתיים המצור על ירושלים כמו גם תפקידו זה של דב יוסף. אלא שבין השנים ,1951-1949בעקבות הפגיעה בכלכלה במלחמת העצמאות והעלייה המרובה בשנים אלה, הוכרזה במדינת ישראל מדיניות קיצוב במוצרי המזון הבסיסיים, ודב יוסף מונה גם הפעם לתפקיד שר האספקה והקיצוב. היו לא מעט מתנגדים לקיצוב ולפועלו של דב יוסף. ואולם בעת מינויו לתפקיד זכרו מקבלי ההחלטות את פועלו המוצלח כמושלה הצבאי של ירושלים בזמן המצור, שמחו בו מאוד וכינו אותו בצדק: "יוסף המשביר של מדינת ישראל".

השארת תגובה