פרשת ויחי

העלאת עצמות בנימין זאב הרצל לירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

בסופה של פרשת ויחי מבקש יוסף כי בעתיד לבוא, עת יצאו בני ישראל ממצרים בתום שנות הגלות הצפויות להם, יעלו את עצמותיו איתם לארץ כנען. וַ יֹּאמֶ ר יוֹסֵ ף אֶ ל-אֶ חָ יו אָ נֹכִ י מֵ ת, וֵ א-לֹהִ ים פָּ קֹד יִ פְ קֹד אֶ תְ כֶ ם וְ הֶ עֱ לָ ה אֶ תְ כֶ ם מִ ן-הָ אָ רֶ ץ הַ זֹּאת אֶ ל הָ אָ רֶ ץ אֲ שֶׁ ר נִ שְׁ בַּ ע לְ אַ בְ רָ הָ ם לְ יִ צְ חָ ק וּלְ יַ עֲ קֹב; וַ יַּ שְׁ בַּ ע יוֹסֵ ף אֶ ת-בְּ נֵ י יִ שְׂ רָ אֵ ל לֵ אמֹר, פָּ קֹד יִ פְ קֹד אֱ -לֹהִ ים אֶ תְ כֶ ם וְ הַ עֲ לִ תֶ ם אֶ ת-עַ צְ מֹתַ י מִ זֶּ ה (בראשית נ, כד-כה.) בחלוף השנים השבעתו של יוסף שוב נזכרת, ובתיאור יציאת מצרים מסופר שמשה אכן ממלא את בקשת יוסף: וַ יִּ קַּ ח מֹשֶׁ ה אֶ ת-עַ צְ מוֹת יוֹסֵ ף עִ מּוֹ, כִּ י הַ שְׁ בֵּ עַ הִ שְׁ בִּ יעַ אֶ ת-בְּ נֵ י יִ שְׂ רָ אֵ ל לֵ אמֹר, פָּ קֹד יִ פְ קֹד אֱ ל-ֹהִ ים אֶ תְ כֶ ם וְ הַ עֲ לִ יתֶ ם אֶ ת-עַ צְ מֹתַ י מִ זֶּ ה אִ תְּ כֶ ם (שמות יג, יט.) על פי התלמוד הבבלי במסכת סוטה, דווקא יוסף הוא שזכה מכל אחיו שעצמותיו יועלו לארץ כנען, משום שהתעסק בקבורת אביו והעלאתו מארץ מצרים לארץ כנען.
עצמות יוסף הובאו לקבורה בארץ כנען בחלקת השדה שקנה יעקב: וְ אֶ ת-עַ צְ מוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶ עֱ לוּ בְ נֵ י-יִ שְׂ רָ אֵ ל מִ מִּ צְ רַ יִ ם קָ בְ רוּ בִ שְׁ כֶ ם, בְּ חֶ לְ קַ ת הַ שָּׂ דֶ ה אֲ שֶׁ ר קָ נָ ה יַ עֲ קֹב מֵ אֵ ת בְּ נֵ י-חֲ מוֹר אֲ בִ י-שְׁ כֶ ם בְּ מֵ אָ ה קְ שִׂ יטָ ה, וַ יִּ הְ יוּ לִ בְ נֵ י-יוֹסֵ ף לְ נַ חֲ לָ ה (יהושע כד, לב.) כמה אלפי שנים לאחר מכן, הועלו עצמותיו של מנהיג יהודי נוסף, על פי בקשתו, לארץ ישראל.
בנימין זאב הרצל, חוזה מדינת היהודים, הורה בצוואתו: רצוני להיקבר בארון של מתכת, באחוזת הקבר ליד אבי, לשכב שם עד שהעם היהודי יעביר את גופי לארץ ישראל. כשנפטר בשנת התרס"ד ( )1904נקבר בבית הקברות בווינה שבאוסטריה.
בקשתו זו של הרצל, שבה התבטא חזונו שיהיה בארץ ישראל עַ ם בעל כוח ואפשרות להעלות את עצמותיו, לא נשכחה בקרב אנשי היישוב הלאומי ומנהיגיו, ועוד לפני הקמת מדינת ישראל הוצעו אפשרויות שונות ביחס למקום קבורתו.
ההצעה לקברו בעיר תל אביב הייתה אך טבעית בשל יצירתו הידועה של הרצל 'אלטנוילנד,' המממשת את חזונו בהיותה עיר עברית חדשה. המחשבה על הקבורה בחיפה, לעומת זאת, נבעה מכך שגיבור הספר 'אלטנוילנד' מבקש להיקבר בהר הכרמל (וכי חיפה בכללה מוצגת שם בספר כאחד המרכזים החשובים ביותר בארץ כולה, המסמנים את חידושה.) גם לקבורה בירושלים היו כמובן מצדדים:
מנחם אוסישקין חשב כנראה לצרפו לפנתיאון שהתחיל להקים בהר הצופים. מלחמת העולם השנייה גדעה את ההתלבטויות ואת העיסוק בהבאתו עצמותיו של הרצל לארץ.
זמן קצר לאחר קום המדינה, הוקמה ועדה משותפת של גופים ציוניים, ממשלת ישראל והכנסת למימוש מטרה זו. לבסוף נבחרה ירושלים לקבורת הרצל, בהתבסס על סמליותה הרבה ועל הקביעה הפוליטית שהעיר הוכללה תחת ריבונות מדינת ישראל ומשמשת בירתה.
האתר שנבחר לקבורה היה על גבעה חשופה מרוחקת מהעיר, מחוץ לגבולותיה המוניציפאליים של ירושלים, ובכך רחוק ממחלוקת אפשרית. זאת ועוד, היותו של ההר שנבחר המקום הגבוה ביותר בירושלים המערבית אִ פשר לכולם 'לראות' את חוזה המדינה, ולו עצמו 'להשקיף' בחזרה על כולם.
כשבוע לפני בוא הארון התפרסם 'חוק העלאת עצמותיו של הרצל' המתייחס לקיום צוואתו של הרצל. תחת הסעיף 'אחוזת קבר,' נכתב הממשלה תעמיד לרשות הקרן הקיימת לישראל חלקת שדה בירושלים לאחוזת-קבר, בה יובאו עצמותיו של הרצל למנוחת עולמים. בבחירת הביטוי 'חלקת השדה' הודגש הקשר לקבורתו של יוסף, שהייתה אף היא ב'חלקת שדה' שקנה יעקב מבעוד מועד. הרצל ויוסף שניהם היו מנהיגים יהודים בגולה שהאמינו בחזון הגאולה וביקשו- דרשו להיות שותפים בדרכם בעת הגאולה. הקשר ליוסף בוטא גם במנשר ממשלת ישראל לכבוד העלאת עצמות בנימין זאב הרצל לירושלים, שפורסם בכ"א באב התש"ט, ובו דברי בן-גוריון: רק שני אישים בתולדות ישראל – בני יעקב שניהם – זכו לכך שעמם המשוחרר העלה עצמותיהם ארצה. ריווח של כשלושת אלפים ושלוש מאות שנה עומד ביניהם, מאז יציאת מצרים כשהעלו עצמות יוסף בן יעקב ועד היום הזה.
ההתרגשות מקבורתו של הרצל ניכרה, בהיותו המנהיג הציוני הראשון שהועבר למדינת ישראל. בעיתון 'מעריב' פורסם: ירושלים העברית שלתוך אדמתה הופקדו עצמות המנהיג והחוזה לא תנטוש אותו, והמנהיג אשר נשבע אמונים לירושלים, ישמור על ירושלים שתהא עברית ותהא בירת מדינתו (מעריב, .)17.8.49
ועדת השמות של קק"ל החליטה לקרוא למקום הר הרצל. על קברו הונחה מצבת בזלת פשוטה ועליה כיתוב מינימלי על אודותיו ובשונה מסגנון הקבורה היהודי המסורתי. רבים תהו על המצבה הפשוטה המציינת את קברה של דמות חשובה כל כך של חוזה המדינה. הסבר לכך מופיע בדברי חז"ל אין עושין נפשות =[מצבות] לצדיקים, דבריהם הן הן זיכרונם (תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פ"ב ה.) האם המצבה הפיזית היא מצבתו החשובה? נראה שמצבתו של הרצל, שנקבר בהר שנקרא על שמו, ושאת שמו נושאים רחובות רבים בארץ, כמו גם העיר הרצליה, היא מדינת ישראל אשר תיבנה ותגדל ותיף באהבת בניה-בוניה (מתוך המנשר לכבוד העלאת עצמות בנימין זאב הרצל(.

השארת תגובה