פרשת וארא

על כוח חיים ואמונה

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

הקריאות בתורה וההפטרות הנקראות במועדים שונים במהלך השנה מופיעות בברייתא במסכת מגילה. בברייתא זו מוזכרת גם ההפטרה הנקראת בשבת החלה בראש חודש: ראש חדש שחל להיות בשבת מפטירין והיה מדי חדש בחדשו (מגילה לא עמוד א.) המשך הפסוק המצוטט בברייתא מתאר את המציאות בשבתות ובראשי חודשים לעתיד לבוא: וְ הָ יָ ה, מִ דֵּ י-חֹדֶ שׁ בְּ חָ דְ שׁוֹ וּמִ דֵּ י שַׁ בָּ ת בְּ שַׁ בַּ תּוֹ, יָ בוֹא כָ ל- בָּ שָׂ ר לְ הִ שְׁ תַּ חֲ וֹת לְ פָ נַ י, אָ מַ ר ה' (ישעיה סו, כג) וזו הסיבה לקריאת הפטרה זו.
בלב ההפטרה, מובא פסוק המתאר את השינוי שקורה לאנשים בעקבות הגאולה שתבוא: וּרְ אִ יתֶ ם וְ שָׂ שׂ לִ בְּ כֶ ם וְ עַ צְ מוֹתֵ יכֶ ם כַּ דֶּ שֶׁ א תִ פְ רַ חְ נָ ה (ישעיה סו, יד.) ראיית המציאות החדשה בזמן הגאולה תביא לשמחת הלב, והעצמות – המייצגות מוות ויובש – יתמלאו חיוּת. פירושו של רד"ק על הפסוק הוא: כי כמו שהדאגה והיגון יבשו עצמותיכם בגלות כן כשתשובו לירושלם השמחה והששון יפריחו עצמותיכם.
המלבי"ם בפירושו מוסיף ומציין שראיית הגאולה באופן ממשי, יותר מהאמונה בה, גורמת לששון ולשמחה ולרצון לצאת מהנסתר לגלוי, והללו מביאים ל'פריחת העצמות:' עד עתה הייתם מאמינים בתקוה העתידה אבל לא ראיתם אותה בעיניכם, עתה וראיתם אותה בעיניכם, ולכן ושש לבכם. עד עתה על ידי הביטחון החזק היה רק שמחה צפונה בלבכם כמו שכתוב 'כי בו ישמח לבנו כי בשם קדשו בטחנו' (תהלים לג, כא,) אבל עתה ישיש בששון גלוי ]…[ והשמחה תתפשט מן הלב אל האיברים החיצונים עד שעצמותיכם היבשים עתה כדשא תפרחנה מרוב טוב.
הפסוק הציורי ומעורר ההשראה מופיע עד היום בשני אתרים, ומשמש מקור לתקווה ולעידוד עבור כותביו וקוראיו.
בשטחי הגן הארכאולוגי בעיר העתיקה נחפר חלקו הדרומי של הכותל המערבי, עד יסודותיו. על אחד מנדבכי האבן שנחשפו, מתחת לבסיס קשת רובינסון, התגלתה כתובת בכתב עברי ובה מילות הפסוק בשינוי קל מהנוסח המקובל 'וראיתם ושש לבכם ועצמותם כדשא.' אחרי חורבן בית המקדש, מפלס החיים בירושלים השתנה ועלה בכמה מטרים, ולפיכך נדבך זה – שהיה בעבר גבוה משמעותית מפני הרחוב – הפך נגיש וכך נכתבה עליו הכתובת. פרופ' בנימין מזר העלה את ההשערה כי הכתובת מבטאת את התקוות המשיחיות של היהודים במאה הרביעית לספירה. היהודים הגיעו לירושלים בעקבות הקיסר יוליאנוס הכופר משום שהוא התיר
כניסת יהודים לירושלים לאחר שנים רבות שנאסרה כניסתם, העניק אוטונומיה דתית ואף ִ אפשר את בניית בית המקדש. ייתכן שחרתו לכבוד שבת ראש חודש כתובת זו אז, מההתרגשות שאחזה בהם. השערה נוספת היא שזו כתובת מימי הביניים, המתייחסת ליהודים שנקברו במקום. ואמנם כמטר אחד מתחת לכתובת, נמצאו בחפירות הארכאולוגיות קברים רבים. אין הוכחה המכריעה לאחת מהשערות אלו, אך קרוב לודאי שזו כתובת שנכתבה בעברית בידי יהודי. ייתכן שהשינוי הקל בנוסח מקורו בטעות סופר ואפשר שהוא משקף נוסח אחר של הפסוק.

כך או אחרת, אפשר לראות את דברי ישעיהו מהדהדים ונותנים כוחות ליהודים בירושלים על אף החורבן מאות שנים לאחר שנכתבו. מילות הנחמה שבפסוק מישעיה מופיעות גם על האנדרטה לחללי הרובע היהודי בתש"ח שהוקמה בהר הרצל ושעיצב האמן אשר חירם. האנדרטה עוצבה בדומה לסמטה, כדי להזכיר את הלחימה בעיר העתיקה. על קירותיה, לוחות שיש עם שמותיהם של 75 מהנופלים במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. בין הנופלים, 32 לוחמים שנפלו בקרב על הרובע היהודי הנצור בעיר העתיקה באייר התש"ח (מאי) 1948 ונקברו בקבורה זמנית ברובע, קודם שנפל בידי הלגיון הירדני עד שהועברו להר הזיתים אחרי מלחמת ששת הימים. על הקשתות שמעל הכניסה לסמטה חצובים באבן שני פסוקים: 'וקבצתים מירכתי ארץ' (ירמיה לא, ז;) 'ועצמותיכם כדשא ִ תפרחנה' (ישעיה סו, יד.) כאן, ללא ספק, מהדהדים הפסוקים של רעיון תחיית העצמות ותחיית המתים. בין 1000 ל-1700 שנה מפרידים בין שתי הופעות הפסוקים. הפסוק בהר הרצל נכתב בלא שכותבו ידע על קיומו של הפסוק החרות על אבני הכותל, אבל כוח החיים והאמונה פועם בעוצמה בשניהם.

השארת תגובה