פרשת בא

זיכרון בירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

הציווי לזכור רגע מסוים או מאורע כלשהו חוזר בכמה הקשרים בתורה. זכירת יציאת מצרים, זכירת מעשה עמלק, זכירת מעשה העגל, זכירת מעשה מרים וזכירת השבת. רבים נוהגים לציין זכירות אלה כל יום בתום תפילת שחרית, כנדפס בסידורים. בפרשתנו מופיע הציווי הראשון לזכור את יציאת מצרים. וַ יֹּ אמֶ ר מֹשֶ ׁה אֶ ל-הָ עָ ם זָ כוֹר אֶ ת-הַ יּוֹם הַ זֶּ ה אֲ שֶ ׁר יְ צָ אתֶ ם מִ מִּ צְ רַ יִ ם מִ בֵּ ית עֲ בָ דִ ים כִּ י בְּ חֹזֶ ק יָ ד
הוֹצִ יא ה' אֶ תְ כֶ ם מִ זֶּ ה, וְ לֹא יֵ אָ כֵ ל חָ מֵ ץ (שמות יג, ג.) פסוקים אחדים לאחר מכן מופיעים ציוויים על מעשים שנועדו להמחיש זיכרון זה. וְ הִ גַּ דְ תָּ לְ בִ נְ ךָ בַּ יּוֹם הַ הוּא לֵ אמֹר, בַּ עֲ בוּר זֶ ה עָ שָׂ ה ה' לִ י בְּ צֵ אתִ י מִ מִּ צְ רָ יִ ם; וְ הָ יָ ה לְ ךָ לְ אוֹת עַ ל-יָ דְ ךָ וּלְ זִ כָּ רוֹן בֵּ ין עֵ ינֶ יךָ לְ מַ עַ ן תִּ הְ יֶ ה תּוֹרַ ת ה' בְּ פִ יךָ, כִּ י בְּ יָ ד חֲ זָ קָ ה הוֹצִ אֲ ךָ ה' מִ מִּ צְ רָ יִ ם (שמות יג, ח-ט.)
ירושלים מלאה באתרים המדגישים את החשיבות לזכור ולשמור. ברחבי העיר פזורות אנדרטאות זיכרון רבות ללוחמים שנפלו בקרבות שאירעו בעיר ובסביבותיה ולנופלים בני העיר, ועליהן כתובים שמות הנופלים ותיאורי הקרבות. ועדת שמות הרחובות של עיריית ירושלים רואה את תפקידה ואת עיקר אחריותה בחינוך ובהנצחת זכרן ומורשתן של דמויות חשובות בהיסטוריה, וגם אלה שפעלו בתחומה של ירושלים. ואכן שמות רחובות רבים מנציחים אישים שפעלו בירושלים.
נוסף על דרכי הזיכרון וההנצחה הקלסיות, אפשר לחוש כי דבר- מה עמוק בתכנונה של העיר משמר וזוכר את עברה, ובייחוד העיר העתיקה וסגנון הבנייה בירושלים. רונלד סטורס, שהיה מושלה הצבאי ואחר כך מושלה האזרחי של ירושלים, פעל רבות למען העיר בשנים 1926-1918 כאיש הממשל הוא יזם להזמין את מתכנני העיר להציע תכנית מתאר לעיר, המתייחסת לעברה המפואר ומשמרת אותו. הוא רצה להפוך את העיר העתיקה לפנינה תיירותית וסמלית, ועל כן הוסרו תוספות בנייה פרטיות מחומת העיר ושעריה, וכך התאפשר שיקומם. רונלד סטורס מתאר העמדנו על מכונן את האבנים הנופלות ]...[ עזקנו וסקלנו את החומות מכל היסודות הנכרים ומכל מיני זיזים שדבקו בהם ואפשר היה איפה לקיים את הפסוק :'סֹבּוּ צִ יּוֹן וְ הַ קִּ יפוּהָ סִ פְ רוּ מִ גְ דָּ לֶ יהָ . שִ ׁיתוּ לִ בְּ כֶ ם לְ חֵ ילָ ה פַּ סְּ גוּ אַ רְ מְ נוֹתֶ יהָ לְ מַ עַ ן תְּ סַ פְּ רוּ לְ דוֹר אַ חֲ רוֹן' (תהלים מח, יג-יד) (רונלד סטורס, זיכרונות, עמוד 500).

כחלק מפועלו, ראה סטורס את חשיבות שמירת סגנון הבנייה הישן בד בבד עם התפתחות העיר החדשה. הוא הורה לבנות באבן, מתוך ראיית סגנון הבנייה כשאוב ממסורת רבת שנים של העיר העתיקה וחומותיה המנכיחה את צביונה הנצחי והייחודי של ירושלים. מילותיו בסיום תפקידו מדגישות את החשיבות של  ירושלים עבורו: ישנן משרות רבות, גם בתוך הקיסרות הבריטית וגם מחוצה לה, המקנות לבעליהן יתר שררה ופרסום, אך במובן מה שלא ניתן להסביר אותו – אין העלאה במשרה לאחר ירושלים. עקרונות הבנייה של סטורס משפיעים על ירושלים עד היום.
בשנת 1967 פונו כל המבנים שנסמכו על חומות העיר העתיקה והעיר העתיקה הוקפה בפארק, כפי שהוצע כבר בימיו של סטורס. העיר העתיקה נותרה מוקד חזותי ורעיוני לירושלים. חוק העזר העירוני מימיו של סטורס, המחייב לבנות באבן או לפחות לחפות באבן כל בניין בעיר, קיים עד היום. אמנם יש חריגות מסוימות לחוק זה, משום שבפרוץ המרד הערבי המחסור בסתתים הביא להקמת בתי הטיח היפים של רחביה. בשנות העלייה הגדולה, בשל יוקר הבנייה ומצוקת הדיור, הותר לבנות בנייה מבטון עם טיח ואף הותרה בנייה באבן מלאכותית בירושלים; מבני טיח הוקמו בקטמון ובשכונות העולים החדשות בקטמונים, בקריית היובל ובקריית מנחם.
כיום כמה בניינים רבי קומות מתוכננים בירושלים קיבלו אישורים להיבנות מזכוכית ומברזל, בשל גובהם. למרות החריגות, המבנים הבנויים באבן הגיר המכונה 'אבן ירושלמית' מהווים את סימן ההיכר של ירושלים. סגנון הבנייה אכן מזכיר את העבר ומחבר מבחינה ויזואלית לעיר העתיקה, אך אין ספק שהאתגר הגדול הוא לשמור ולזכור את העומק ואת המשמעות של עברה המפואר של ירושלים, מעבר לחזות החיצונית.

השארת תגובה