פרשת צו

אש התמיד

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

בפתיחת הפרשה נאמר: צַ ו אֶ ת-אַ הֲ רֹן וְ אֶ ת-ּבָ נָ יו לֵ אמֹר זֹאת ּתֹורַ ת הָ עֹלָ ה, הִ וא הָ עֹלָ ה עַ ל מֹוקְ דָ ה עַ ל-הַ ּמִ זְ ּבֵ חַ ּכָ ל-הַ ּלַ יְ לָ ה, עַ ד-הַ ּבֹקֶ ר (ויקרא ו, ב). בפסוקים שלאחר מכן לא מובא פירוט קרבן העולה, כמו שאולי היינו מצפים, כי אם הרחבה בנושא המזבח ואש התמיד וְ הָ אֵ ׁש עַ ל-הַ ּמִ זְ ּבֵ חַ ּתּוקַ ד-ּבֹו ֹלא תִ כְ ּבֶ ה ּובִ עֵ ר עָ לֶ יהָ הַ ּכֹהֵ ן עֵ צִ ים ּבַ ּבֹקֶ ר ּבַ ּבֹקֶ ר, וְ עָ רַ ְך עָ לֶ יהָ הָ עֹלָ ה וְ הִ קְ טִ יר עָ לֶ יהָ חֶ לְ בֵ י הַ ּׁשְ לָ מִ ים: אֵ ׁש, ּתָ מִ יד ּתּוקַ ד עַ ל-הַ ּמִ זְ ּבֵ חַ ֹלא תִ כְ ּבֶ ה (ויקרא ו, ה-ו) . מכאן אפשר ללמוד שהמטרה העיקרית של המזבח היא שתבער עליו אש התמיד, ולא הקרבת קרבנות. הציווי על 'אש התמיד' מצטרף לציוויים על 'נר התמיד' ועל 'עולת התמיד' המציינים את המימד הקבוע והרצוף של עבודת המשכן והמקדש. רבי אלימלך מליז'נסק מבין את האש הדולקת תמיד כביטוי לקדושה ולנוכחות א-לוהית הרציפה בכל מצב: וזהו הפירוש הפסוק (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח, פירוש שהכתוב מזכיר שיהא תמיד הקדושה ואור העליון בוער בך שלא תכבה לעולם, דהיינו שתוסיף אור וקדושה שלא יכבה לעולם (נועם אלימלך שמות פרשת תצוה ד"ה תמיד). בדברי חז"ל מודגשת התמידיות שבאש התמיד. בשבת, במצב טומאה ואף בעת מסעות בני ישראל במדבר, הקפידו על אש שתדלק על גבי המזבח כל העת 'אש תמיד' – תמיד אף בשבת, תמיד אף בטומאה. לא תכבה, אף במסעות. מה עושים לה? כופים עליה ּפְ סַ כְ ּתֵ ר, דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר: אף בשבת ומסעות מדשנים אותה, שנאמר: 'ודשנו את המזבח ופרשו עליו בגד ארגמן' (ספרא צו פרשה א). כיום ניתן למצוא וריאציה של 'אש תמיד' באתרי זיכרון ברחבי הארץ והעולם. בירושלים דולקת 'אש התמיד' ביד ושם וברחבת הכנסת, שני אתרים בעלי משמעות ממלכתית ולאומית. ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת התשכ"א (1961 ) נחנך 'אוהל יזכור' במוזאון יד ושם. המבנה המרובע שתכנן אריה אלחנני, בנוי מאבני בזלת דמויות חלוקי נחל ועליהן גג עבה מבטון אפור ולו צורה של פירמידה המזכירה מבנה של אוהל. במרכז המבנה דולקת 'אש תמיד' ועל קרקעיתו מוטבעים שמותיהם של 22 מחנות השמדה, גאיות הריגה ומחנות מעבר. לאתר זה מגיעים אורחים רשמיים של מדינת ישראל להניח זרי פרחים, וביום הזיכרון לשואה ולגבורה מתקיים בו הטקס 'לכל איש יש שם' שבו מוקראים שמות הנספים בשואה. עם חנוכת משכן הכנסת בגבעת רם בשנת התשכ"ו (1966 ,)הוצב ברחבה הסמוכה לו הפסל 'הסנה הבוער' שיצר האמן דוד פולמבו. בפסל זה דלקה 'אש תמיד' לזכר הנופלים במלחמת העצמאות, ולאחר שנים מספר הפך הפסל לזכר כלל הנופלים במערכות ישראל. בשנת התשס"ז הועבר לכניסה ובמקומו הוקמה אנדרטת 'אש התמיד' לזכר חללי מערכות ישראל של האמן זליג סגל. הטקסים הרשמיים מתקיימים בסמוך אליה ומונחים זרי פרחים לרגליה. אנדרטת 'אש התמיד' במשכן הכנסת ו'אוהל יזכור' ביד ושם, מחברים אל בית המקדש. באש התמיד היוקדת בהם, בעלייה לרגל אליהם, ובשמותיהם; 'משכן הכנסת' מזכיר את המשכן שנשאו בני ישראל במדבר, ו'אוהל יזכור' מזכיר את אוהל מועד. מדינת ישראל שואבת מהמסורת וגם יוצרת קדושה חדשה, אחרת. זיכרון הנופלים במערכות ישראל והנספים בשואה דומיננטי בציבוריות הישראלית ומיוחסת לו קדושה. 

השארת תגובה