הדרך להיות מנהיג אמיתי

פתיחה

מנהיגים. כולם רוצים שתצביע להם ומשכנעים אותך לתת להם את הקול שלך בכדי שיוכלו להנהיג. הם נראים טוב, מדברים משכנע, מבטיחים לך שהם אלו שישיגו לך את הירח אם רק תתן להם את ההזדמנות. וזה לא משנה אם אנחנו מדברים על בחירות לכנסת או לוועד כיתה, נדמה לכם שאתם מכירים כבר את הריטואל הידוע: לפני הבחירות אתם שומעים עד כמה המנהיג העתידי מוכן להקריב בשבילכם ולאחר הבחירות פתאום אתם קולטים איך שהוא בסך הכול השתמש בכם ועד כמה למעשה הקרבתם בשבילו. אם נעצור רגע ונחשוב, מסתבר שאין אחד ששאלת ה'מיהו מנהיג אמיתי?' אינה נוגעת לחיי היומיום שלו במובן העמוק בותר של המילה.

ש"י עגנון, הסופר הלאומי שלנו כתב כבר על ההנהגה: "החכמים מושכים ידיהם מהנהגת העולם מפני שהם יודעים שיש חכמים מהם ורוצים שיתנהג העולם על ידי חכמים גמורים. בתוך כך, קופצים הטיפשים והרשעים ובאים ונוטלים את העולם לידיהם ומנהגים את העולם כפי זדונם וכפי טיפשותם."

ובכל זאת, נראה שאין לנו אפשרות אמיתית לחמוק מהבחירה המחודשת בדמות שתוביל אותנו ותשמש לנו כמנהיג ומורה דרך. אם זה המנהל בעבודה, המפקד בצבא, המדריכה בסניף, המורה בכיתה, חבר אמת למסע ולחיים. לא נגזים אם נכתוב שמנהיג אמיתי מסוגל להשפיע על כל העתיד שלנו ולפעמים ההחלטות שנקבל בעקבות ההכוונה שלו עלולות אף להכריע על הדברים החשובים ביותר שלנו כולל החיים עצמם. ומה לגבי עצמנו? האם אנחנו מתאימים להיות מנהיגים? האם נדע להבדיל בין סמכותיות וניהול לבין הנהגה אמיתית? מהו בעצם הגורם המסתורי והקסום הזה, שמחלק את המנהלים לכאלו שהעובדים שלהם פוחדים מהם לכאלו שהעובדים שלהם ישכבו עבורם על הגדר?

הרצאת טד

באחת מהרצאות הטד היותר מעניינות מסביר לנו התאורטיקן סימון סינק מה בעצם עושה את ההבדל בין המנהלים הקטנים לבין המנהיגים הגדולים?

סינק ממשיך ושואל: מדוע אנחנו כל כך שונאים ומתאבים את מנהלי הבנקים הגדולים שמרווחים בכל חודש משכורת בעלת שש ספרות, האם באמת מדובר רק במתמטיקה ובמספרים או שאולי יש כאן משהו מעבר?

למעשה, קובע סינק, לא הייתה לנו שום התנגדות לכך שאנשים שאנחנו מודעים למנהיגות האמיתית שלהם כגון מהטמא גנדי יקבלו בונוסים בסך מאות מיליוני דולרים. זה לא העניין. מה שמטריף אותנו אצל אותם מנהלי בנקים ושאר המנהלונים הקטנים היא הידיעה שהם לא יהססו פעמים לפני שישליכו אותנו מכל המדרגות ויהפכו אותו לשק החבטות האישי שלהם. כלומר מנהלים קטנים לא יהססו בכדי להקריב את האנשים הקרובים להם ואילו מנהלים גדולים באמת, מנהיגים, תמיד ישימו את טובת הקבוצה ובטחונה לפניהם, כמו אותם נחתים שהקצין והמפקד שלהם חיכה כמנהגם עד הסוף עד אחרי אשר אחרון החיילים סיים לאכול אולם להפתעתו גילה שלא נשאר לו כלום. מובן שמיד הלכו חייליו לחפש בעבורו אוכל, חסכו משל עצמם והביאו לו אספקה שאמורה להספיק לכמה ימים. כלומר  קובע סינק, מנהיג אמיתי הוא אחד שקודם כל מתחשב בעובדים שלו ושם אותם לפניו רק אח"כ מתחיל מתפנה לעסוק בעצמו.

תכל'ס

השארת תגובה