המדריך לדוגמא האישית

מה ההתלבטות?

מעבר לכבוד הגדול בכניסה להדרכה ולסיכה הנוצצת, ישנה גם אחריות רבה שבאה ביחד עם התפקיד:

פתאום אתם כבר לא אנשים פרטיים אלא 'המדריכים'. השם מחייב. זוגות עיניים עוקבות אחריכם. מסתכלות. מצפות. השאלה השבועית תעסוק הפעם בסוגיית הדוגמא האישית המצופה מהמדריכים:

האם היא מוגזמת מידי ואנחנו צריכים להנמיך ציפיות כי בסופו של דבר למרות כל סמינריוני ההדרכה מדובר בסופו של דבר בנערים ובנערות שעדיין עושים שטויות או שלהפך: ההדרכה מחייבת ואנחנו חייבים להגביה את הרף. שאלנו את שלומית ברדוגו ואופק עמרם מ'הנהגת נוער הקהל למען ציון' האם הם בעד או נגד המחויבות הבאה עם התפקיד:

 שלומית ברדוגו, כיתה יא, אולפנית חמ"ד שח"ם, קרית אתא.

אופק עמרם, כיתה י"א, תיכון חמ"ד עמית עכו

אני בעד כי...

לאורך כל ההיסטוריה, מנהיגים עצומים עולים בתקופות שונות, מרוממים ומשנים את פני החברה. מי היו המנהיגים הללו לפני שנחקקו בספרי ההיסטוריה? אלה היו אותם הנערים והנערות שהחליטו שישיבה מתמדת בבית אינה בשבילם, ותרומה לחברה כן. אותם נערים ונערות שהחליטו להקדיש את זמנם החופשי שאינו מלא בלימודים או משפחה, למישהו אחר שאינו עצמם. הציפייה העצומה כלפי המדריכים אינה מופרכת, וכולה מוצדקת. הציפייה כל כך עצומה לא רק בשביל טובת החניכים, ולא רק כי צריך להוכיח להורים יקרים שהסכימו להפקיד את ילדיהם בידינו שלאמונם אנחנו ראויים. אלא, מעל הכל עומדת פה טובת החברה הכללית. אדם שנבחר להוביל בחברה שלנו קבוצה מסוימת, מכל סוג שיהיה, מייצג את החברה שלנו. בכל תחום ועניין, אדם המוביל קבוצה גם כן מייצג אותה. על כן, הנמכת הציפיות ממדריכים משמעותה הנמכת הציפיות מהחברה כולה, מה שיוביל להשפעות שליליות בכל התחומים. לסיכום, לפני שהחברה צריכה לצפות ממוביליה להוות דוגמא אישית, מוביליה צריכים לצפות זאת מעצמם.

אני נגד כי...

אני מסכים עם זה שמדריך צריך לשמש דוגמא לערכים של התנועה בה הוא מדריך. אך עם זאת, אני חושב שצריך לשמש דוגמא עד גבול מסוים. לפי דעתי, המדריך לא צריך להיות דמות 'אלוהית' לחניך שלו, אחרת הוא לא יוכל אף פעם להוות עבורו מודל לחיקוי. המדריך בעיניי צריך להיות אדם משמעותי עבורו: כשהחניך רואה שלמדריך יש קשיים והתמודדויות ושהמדריך שלו הוא אדם, בדיוק כמו החניך, החניך מבין שהמדריך בא ללמוד וללמד, לקדם ולהתקדם. החניך מבין שהמדריך שלו לא מושלם, אלא שהוא שואף להגיע למצב האידיאלי של מימוש העקרונות בהם הוא מאמין. כשחניך רואה שהמדריך מדבר ופועל מול החניך בגובה העיניים, הערכת החניך כלפי המדריך גדולה בהרבה יותר מאשר כשחניך רואה את המדריך האלוהי שלו. בצורה זו המדריך הופך לדמות משמעותית בעייני החניך ודמות שניתן להגיע אליה (בניגוד לדמות של שלמות, שההגעה אליה נראית רחוקה). החניך מתחבר אל המדריך ונוצר ביניהם קשר אישי המוביל לאמון ביניהם. לסיכום, לפעמים עדיף להיות פחות המדריך האידיאלי, אך להיות יותר משמעותי לחניך.

מה דעתך על המדריך לדוגמא האישית - בעד או נגד ?

View Results

Loading ... Loading ...

תגובה אחת

  1. רננה

    קצת מפתיע שבמאמר שמיוחס לשלומית ברדוגו הכל כתוב בלשון זכר. אני מסכים / אני חושב. אני מניחה שזו טעות וכדאי לתקן.

השארת תגובה