צדיקים על השעון

באמת, עיקר המקום בו חשים את קרבת ה‘ זה בעולם הבא. אבל גם בעולם הזה יש אפשרות לחיות את זה - במדרגה של הקדוש.

כאילו הצדיקים חשים את זה כבר כאן?

אני מדבר על קדוש, לא על צדיק.

וההבדל ביניהם הוא...?

קח למשל את מחוג הדקות בשעון: בהתחלה הוא מצביע על 12. אחרי חצי שעה, הוא נמצא על המספר 6, בקצה השני של המעגל. ואחרי עוד חצי שעה, איפה נמצא אותו? שוב פעם על ה-12! אז הוא בעצם לא עשה שום דבר עם עצמו! רק הסתובב לו במקום, נכון?

לא, המחוג של השעות התקדם קצת, אז גם הוא התקדם בשעה.

יפה מאוד. ככה גם בדרגות בעבודת ה'. יש צדיק, שהוא מקיים את כל השולחן ערוך. מה שצריך - הוא יעשה. אבל מה שלא צריך - לא. כי מה שמותר, מותר. זרוק מה שעולה לך עכשיו בראש.

גלידה.

מעולה. אם הצדיק שלנו ירצה גלידה, הוא יקנה גלידה כשרה, יברך ויאכל. הוא צדיק גמור! אבל יש משהו גבוה יותר - החסיד.

חסיד יותר מצדיק? תמיד חשבתי שהחסידים מתבטלים לצדיק!

כן, אני לא מדבר כרגע במושגים של עולם החסידות, אלא במונחים של המסילת ישרים.

החסיד לא מסתפק במה שהתורה ציוותה, אלא הוא גם מוסיף מעצמו דברים. נכון שגלידה זה מותר, אבל אם בא לו עכשיו גלידה, הוא גם יבדוק למה בא לו. אם זה בא מתוך תאוות אכילה, הוא לא יאכל אותה. הוא נמנע מהמותרות. הוא נמצא בנקודה קצת שונה מהצדיק.

והקדוש שאמרת?

הוא במדרגה הכי גבוהה. הוא יעשה את הדבר המותר, אבל מתוך מטרה קדושה. אם סתם מדובר בתאוות אכילה, גם הוא לא יאכל, אבל רק הוא יהיה מסוגל לאכול את הגלידה כמו הצדיק, אבל מתוך שלב אחד קדימה, מתוך אידיאל - לרומם את המאכל, להעלות אותו מדרגת דומם לדרגת אדם. עד כמה שזה יישמע מוגזם, האוכל שלו כמו קרבן. הוא מקרב לה' את כל מה שהוא משתמש בו. גם ”העולם הזה“ שלו הוא עולם הבא, הוא חי ומשיג פה קרבת ה‘. המחוג שלו מכוון בצורה מדוייקת למעלה.

 

באמת, עיקר המקום בו חשים את קרבת ה‘ זה בעולם הבא. אבל גם בעולם הזה יש אפשרות לחיות את זה - במדרגה של הקדוש.

כאילו הצדיקים חשים את זה כבר כאן?

אני מדבר על קדוש, לא על צדיק.

וההבדל ביניהם הוא...?

קח למשל את מחוג הדקות בשעון: בהתחלה הוא מצביע על 12. אחרי חצי שעה, הוא נמצא על המספר 6, בקצה השני של המעגל. ואחרי עוד חצי שעה, איפה נמצא אותו? שוב פעם על ה-12! אז הוא בעצם לא עשה שום דבר עם עצמו! רק הסתובב לו במקום, נכון?

לא, המחוג של השעות התקדם קצת, אז גם הוא התקדם בשעה.

יפה מאוד. ככה גם בדרגות בעבודת ה'. יש צדיק, שהוא מקיים את כל השולחן ערוך. מה שצריך - הוא יעשה. אבל מה שלא צריך - לא. כי מה שמותר, מותר. זרוק מה שעולה לך עכשיו בראש.

גלידה.

מעולה. אם הצדיק שלנו ירצה גלידה, הוא יקנה גלידה כשרה, יברך ויאכל. הוא צדיק גמור! אבל יש משהו גבוה יותר - החסיד.

חסיד יותר מצדיק? תמיד חשבתי שהחסידים מתבטלים לצדיק!

כן, אני לא מדבר כרגע במושגים של עולם החסידות, אלא במונחים של המסילת ישרים.

החסיד לא מסתפק במה שהתורה ציוותה, אלא הוא גם מוסיף מעצמו דברים. נכון שגלידה זה מותר, אבל אם בא לו עכשיו גלידה, הוא גם יבדוק למה בא לו. אם זה בא מתוך תאוות אכילה, הוא לא יאכל אותה. הוא נמנע מהמותרות. הוא נמצא בנקודה קצת שונה מהצדיק.

והקדוש שאמרת?

הוא במדרגה הכי גבוהה. הוא יעשה את הדבר המותר, אבל מתוך מטרה קדושה. אם סתם מדובר בתאוות אכילה, גם הוא לא יאכל, אבל רק הוא יהיה מסוגל לאכול את הגלידה כמו הצדיק, אבל מתוך שלב אחד קדימה, מתוך אידיאל - לרומם את המאכל, להעלות אותו מדרגת דומם לדרגת אדם. עד כמה שזה יישמע מוגזם, האוכל שלו כמו קרבן. הוא מקרב לה' את כל מה שהוא משתמש בו. גם ”העולם הזה“ שלו הוא עולם הבא, הוא חי ומשיג פה קרבת ה‘. המחוג שלו מכוון בצורה מדוייקת למעלה.

 

השארת תגובה