קבלת החלטות

פתיחה

בואו נדבר על אחד מהנושאים היותר כואבים שיש: בריונות בבתי הספר. בשכונה. בסניף. כולנו מכירים אותם, את התלמידים השקופים, השטיחים, אלו שהכי קל לרדת עליהם. שמושכים אש. שנחשבים למטרה הקלה ביותר. לשק האגרוף האנושי. למנקז הרעלים השכבתי: אלו שמושכים את כל הרוע והתכונות שגורמות לך לתפוס את הראש ולשאול את הנערים הפוגעים: אתם אמיתיים? למה? מה הם בכלל עשו לכם שאתם מתנהגים ככה?

אף אחד לא אוהב או רוצה לחשוב על עצמו בתור קורבן לבריונות. כי מה אנחנו חלשים? לא יוצלחים? זקוקים לרחמים של מישהו אחר? אנחנו? אבל האמת היא שאתה לא חייב להיות ילד הכאפות של הכיתה בכדי להיחשב כקורבן לבריונות כיתתית, שכבתית או בשכונה ובסניף. מספיק שמישהו במעמד חברתי יותר חזק משלך אמר לכם משהו, מילה, משפט מעליב, שנכנס ונצרב לכם בבשר החי ועשה לכם סימן חריכה שאתם יודעים שילך וילווה אתכם גם בעוד עשרים שנה.

שציפור הנפש שלכם, אחד מהדברים שהכי קשה לכם להתמודד איתם נפגע קשות. שאתם ממש רוצים לספר ולשתף מישהו, אבל חוששים כי לא נעים ויאללה מה אנחנו בכלל עושים מזה עניין ובעצם, יכול להיות שהוא בכלל צודק?

הרי ביניכם לבין עצמכם אתם יודעים שיש משהו במה שהוא אמר לא? כאילו אם זה היה לגמרי לא קשור הוא לא היה אומר את זה נכון? אז זה בכלל מגיע לכם.

ומה אם נסתכל על העניין מהצד ההפוך ונשאל: האם יצא לכם פעם להיות בצד הפוגע? בצד שמשחרר איזה חץ רעיל ומרגיש שהוא פגע ממש קשה בבטן הרכה של החבר?

הרצאת טד

 באחת מהרצאות הטד הקלאסיות, חושף אותנו הכלכלן ההתנהגותי הישראלי דן אריאלי לאחד מהמנגנונים האנושיים המרתקים ביותר הנחשפים בין היתר ברב המכר המפורסם שלו: "לא רציונלי ולא במקרה". בהרצאת הטד מסביר אריאלי עד כמה יכולת קבלת ההחלטות שלנו נתונה להשפעה של גורמים חיצוניים ולמניפולציות: קחו למשל את הדוגמא הנהדרת שלו על ההבדל בתרומת איברים בין מדינות שמבחינה תרבותית הם זהות כמעט לחלוטין:

מתברר שיש בין אנגליה וצרפת, בלגיה והולנד, גרמניה ואוסטריה, מדינות בעלות קווי דמיון משותפים רבים הבדל תהומי מבחינת אחוזי תרומת האיברים: בעוד במדינות הראשונות יש בקושי תורמים, אצל האחרות מגיע אחוז התורמים לעשרות אחוזים. כשמעמיקים בעניין מגלים שכל ההבדל מסתכם בהצגת הטופס אותו האזרחים מתבקשים למלא:

בעוד אצל המדינות בעלות אחוזי התרומה הגבוהים התורמים נתבקשו לסמן את הטופס רק במידה והם לא רוצים לתרום, הרי שבמדינות בעלות אחוזי התרומה הנמוכים הם נתבקשו למלא רק במידה והם כן רוצים. ובכן, מצד האמת האזרחים החליטו לא לחתום ולמלא את הטופס בשני המקרים אולם ההבדל התהומי התגלה להם רק לאחר שכבר החליטו.

מדוע אם כן, לא השקיעו אזרחי המדינות מאמץ רב יותר בניסיון להבין על מה הם צריכים לחתום? ובכן, מתברר לפי אריאלי שלפעמים כשההחלטה נהפכת ליותר מדי מורכבת עבורנו, אנו מחליטים פשוט לא להחליט.

בהמשך הטד מביא פרופסור דן אריאלי עוד שלל דוגמאות מהחיים שמסבירים את מנגנון ההחלטות באופן שיגרום לנו להבין מחדש איך פועל מנגנון ההחלטות ובצורה זו להבין אותו באופן תכליתי ומועיל יותר, מה שיעזור לנו לשפר מן הסתם את איכות קבלת ההחלטות של החיים שלנו.

תכל'ס

ביהדות עניין קבלת ההחלטות מקבל נפח וחשיבות רבה. מעבר לעובדה שאנחנו יודעים שהחלטות טובות מובילות להחלטות טובות נוספות בהתאם לאמרת חז"ל הידועה:

"בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העברה. שמצוה גוררת מצוה, ועברה גוררת עברה. ששכר מצוה, מצוה. ושכר עברה" (אבות ד. ב).

מעבר לכך אנו יודעים עד כמה חשיבות והכרעה מייחסים לימי ראש השנה בהם גורלו של האדם נחרץ והתנהגותו של האדם תכריע לגביו להמשך כל הדרך.

מדובר בימים בהם קבלת ההחלטות שלנו צריכה להיות מדויקת, אמיתית, נוגעת ובעלת משמעות.

החיים כאמור, מזמנים לנו צמתים רבים בהם עלינו לקבל החלטות מכריעות גורל שישפיעו על שאר החיים שלנו: החכמה כפי שמראה לנו אריאלי וכפי שניכר מהמקורות, היא לגשת אליהם מהמקום המבורר והמודע, להבין מדוע המוח שלנו נתון להשפעות ולשאר גורמים אחרים מהסביבה שנוגעים באופן ישיר לצורת החשיבה שלנו ולדרך בא עובד ופועל תהליך קבלת ההחלטות.

תורת המוסר למשל, מציעה לאדם לחשב בכל יום מחדש את מסלול חייו ולבדוק מאיזה מקום מגיעות ההחלטות היומיות שלו ובכך לדאוג שלא ייכנס לשבלונה טכנוקרטית המתאימה למי שחי את חייו על אוטומט.

נסו לחשוב על חמשת ההחלטות החשובות ביותר שקבלתם עד עכשיו בחייכם ולבדוק האם במבט לאחור, אתם מרוצים מההחלטות שקבלתם והם הצדיקו את עצמכם, או שאולי בהתאם לחכמת הבדיעבד, הייתם היום מקבלים החלטות שונות?

חשבו על ההחלטה החשובה הבאה לדעתכם שאתם הולכים לקבל וחשבו איך תוכלו לגשת אליה מהמקום הנקי והמדויק ביותר שיש.

לכו תדעו, אולי ההחלטה הזו תשנה את החיים שלכם.

השארת תגובה