פרשת שמיני

טומאה וטהרה בירושלים של ימי הבית שני

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

ברשימת אזכורי טומאת אדם או כלי במגע עם נבלות בעלי חיים טמאים בפרשתנו, מופיע הפסוק אַ ְך מַ עְ יָ ן וּבוֹר מִ קְ וֵ ה־מַ יִ ם יִ הְ יֶ ה טָ הוֹר (ויקרא יא, לו). רש”י מסביר: אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרקע אין מקבלים טומאה. ועוד יש לך ללמוד. יהיה טהור הטובל בהם מטומאתו. בימות בית מקדש היה לטבילה חלק מהותי באורח החיים הדתי היום-יומי של האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל. זאת, היות שעלייה להר הבית ואכילה מן הקודשים התאפשרה לאחר טבילה והיטהרות בלבד. בתקופת המקרא נהגו לטבול במקורות מים טבעיים או חצובים כגון נהרות, מערות ובורות מים. בימי בית שני החלו לטבול במקוואות מים מיוחדים שנבנו למטרה זו. המקוואות הקדומים ביותר שנתגלו בארץ עד כה הם מהמחצית השנייה של המאה השנייה לפני הספירה. ירושלים, כעיר שנבנתה על תילה, אוצרת בתוכה כמה שכבות חיים מתקופות שונות בעברה של העיר. אמנם חפירות ארכאולוגיות בעיר החלו מתקיימות כבר מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ,אולם מלחמת ששת הימים הייתה נקודת מפנה בגילויים הארכאולוגיים באגן העיר העתיקה. בתים רבים ברובע היהודי חרבו במלחמת העצמאות, ובמשך 19 שנה בשנות השלטון הירדני נותרו בחורבנם. עם השיבה לרובע היהודי, נפתחה האפשרות לקיים חפירות ארכאולוגיות לפני בניית בתי הרובע מחדש. בחפירות הרבות שנערכו נחשפו מבנים וממצאים רבים מתקופות שונות, ומי שמבקר היום ברובע היהודי יכול להכיר על פני השטח את ירושלים המודרנית בד בבד עם ירושלים של מאות השנים האחרונות, ובנקודות מסוימות לקבל דרישת שלום מירושלים מתקופות קודמות מאלה. יש כמה אתרים החשופים לעין כול, דוגמת ‘הקרדו’, הרחוב הראשי בירושלים של התקופה הביזאנטית, ו’החומה הרחבה’, שהיא קטע מהחומה הצפונית של ירושלים מסוף ימי הבית הראשון. אתרים נוספים ממוקמים ומשומרים מתחת למבנים חדשים שהוקמו, כדי להמשיך את החיים ברובע היהודי בדור הנוכחי. כל שצריך הוא לרדת מדרגות אחדות ולגלות את החיים בירושלים שלפני אלפיים שנה, בתקופת הבית השני. כך למשל, בקומת המרתף של בית הכנסת ‘החורבה’ נמצא מקווה מימי בית שני. מתחת ל’ישיבת הכותל’ ניתן לבקר ב’רובע ההירודיאני’, רובע מגורים ובו בתי מידות מעוטרים בפסיפסים ובעיטורי קיר מסוף ימי הבית השני ובהם מקוואות מרובים וכלי אבן שאינם מקבלים טומאה. ממצאים אלו מעידים על ההקפדה על הטהרה של תושבי הבתים. מסיבה זו, יש המשערים שבבתים אלה היו מתגוררים כוהנים שעלו לבית המקדש באופן תדיר, והמקווה בביתם היה חיוני. נוסף על המקוואות שהתגלו בבתים הפרטיים, נמצאו בגן הארכאולוגי, בסמוך לרחוב ולמדרגות שעלו עליהם עולי הרגל לבית המקדש, מקוואות רבים שהיו לשימוש הציבור. בין המקוואות שנתגלו שם, נמצאו כאלה עם פס הפרדה מובנה במדרגות, שנועד ככל הנראה להפריד בין היורדים הטמאים לעולים הטהורים. ירושלים של ימי הבית השני הייתה עיר מוקפת חומה, שבגודלה המקסימלי הגיעה לשני קמ”ר. מחוץ לחומות היו בתי קברות, ובמרחק קילומטרים ספורים מהעיר אף יישובים כפריים שירושלים שימשה עיר המחוז שלהם. המרחב הכפרי של ירושלים בימי הבית השני כלול היום בתחומה המוניציפלי של ירושלים, העיר הגדולה ביותר בארץ, ושטחה הוא 126 קמ"ר. בחפירות ארכאולוגיות שהתקיימו בשכונות שונות, לדוגמה בפסגת זאב, בגילה, בתלפיות, בהר חומה, התגלו כמה מקוואות בסמוך לבתי בד לייצור שמן ולגתות לייצור יין. ממצאים אלו, בשכונות המעטפת, ממחישים את ההקפדה על הטהרה גם במרחק מהעיר, ואפשר לשער שסמיכות המקוואות למתקנים חקלאיים מסוג זה מעידה על הקשר בין יישובים אלה לבית המקדש; ייתכן שבאתרים הללו היין והשמן הוכנו בטהרה כדי לשמש לניסוך יין על קרבנות ולהדלקת נרות המנורה.

השארת תגובה