פרשת אמור

פרי עץ ההדר וירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

פרשת המועדות המופיעה בפרשתנו כוללת בתוכה ציוויים הקשורים למועדים השונים. בחג הסוכות, בחמישה עשר יום לחודש השביעי עם אסיף תבואת הארץ, מופיע הציווי וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף ץעָבֹתוְעַרְבֵינָחַל  (ויקרא כג, מ).

אמנם על פי המסורת שנקבעה לדורות ארבעת המינים המדוברים הם אתרוג, לולב, הדס וערבה. אולם רק בסוף המאה הראשונה לספירה מוזכר האתרוג בפעם הראשונה בשמו כאחד מארבעת המינים: בחמשה עשר יום לחודש הזהמצווה להקים סוכה לכל משפחהכשהם נושאים בידיהם אגודת הדסים וערבות עם כפות תמרים יחד עם אתרוג (יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ג, יד). מתקופה זו יש בידינו גם את תרגום אונקלוס שבו מופיע האתרוג: ותסבון לכון ביומא קדמאה פירי אילנא אתרוגין לולבין והדסין וערבין דנחל (אונקלוס, ויקרא כג, מ).

האתרוג מופיע במרחב הארץ-ישראלי על מטבעות מימי המרד הגדול ברומאים בשנים 66-70 לספירה ועל גבי מטבעות מימי מרד בר כוכבא בשנים 130-135. במטבעות אלה מופיע האתרוג יחד עם מייצגים אחרים של ארבעת המינים כשבצדם האחד הכתובת ‘לחרות ירושלם’; בצדו האחר של המטבע ייצוג כלשהו של בית המקדש. האתרוג שמסמל את החג המרכזי שנחוג במקדש בימי הבית השני יחד עם סמלי המקדש מדגישים את הקשר של המרידות לבית המקדש, רצון לעצמאות יהודית במקדש בימי המרד הגדול ורצון לקומם את המקדש החרב מהריסותיו בימי מרד בר-כוכבא. סמלי ארבעת המינים המשיכו להופיע באמנות היהודית גם אחרי כישלון המרידות. בעיטורי בתי הכנסת שנבנו ברחבי הארץ בתקופה הביזאנטית (לדוגמה בסוסיא, באום אל קנאטיר בגולן ובנירים-מעון) מופיעים תדיר ארבעת המינים כחלק ממערך סמלי המקדש, הכוללים לעתים את הארון, עמודי יכין ובועז, שופר ומחתה. הרצון למרוד נרגע אך הרצון לבטא את זיכרון המקדש ואת הכמיהה לחידוש העבודה בו נמשך, והאתרוג מצטרף בשילובו במימוש מטרה זו.

פתח להופעתו של האתרוג, פרי עץ ההדר, במרחב הארץ-ישראלי, מתגלה במחקר ארכאו-בוטני שנעשה בשנים האחרונות בסביבות ירושלים. בחפירות הסמוכות לקיבוץ רמת רחל, מובלעת בשטחה המוניציפלי של ירושלים, התגלה מבנה אדריכלי מפואר, שפעל כמבנה מלכותי. משערים שהיה מקום מושבם של השליטים האימפריאליים האשוריים, הבבליים והפרסיים משלהי ימי הבית הראשון ועד שלהי התקופה הפרסית. סביב המבנה המפואר נחשף גן מלכותי שפעילותו תוארכה למאות ה 7- עד ה-4 לפני הספירה. דגימת טיח נלקחה מבריכת מים שהייתה בגן, ובזכות שיטות ארכאו-בוטניות המאפשרות לזהות צמחים שגדלו בגן, נתגלו גרגירי אבקה של צמחיית חורש ים תיכוני, וצמחי מים. ההפתעה הגדולה הייתה גילוי גרגירי אבקת אתרוג. אבקת האתרוג שהתגלתה היא העדות הבוטנית הקדומה ביותר לגידולו של עץ זה בארצות הים התיכון. האתרוג, שמוצאו במזרח הודו ובדרום סין, הוא כנראה מין ההדר הראשון שהתפשט מערבה דרך פרס.

ממצא זה, מהארמון הפרסי שיצא מכלל שימוש במאה הרביעית לפני הספירה, מעיד על כך שלפחות 2,500 שנה, מוכר האתרוג במרחב הארץ-ישראלי בארמון המלוכה וככל הנראה גם בשימוש בחג הסוכות. מיני פירות הדר אחרים חדרו מאוחר יותר, בימי הביניים והלאה.

גם במאה ה-19 גודלו עצי אתרוג באזור הכפר ליפתא שבפאתי ירושלים, וממנו קנו אנשי ירושלים לקראת חג הסוכות את אתרוגיהם.

גילויים אלה ואחרים מעשירים את היכרותנו עם פרי עץ ההדר וגלגולו לאורך הדורות עד האתרוג של ימינו.

השארת תגובה