פרשת במדבר

על לוויים וירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

בפרשתנו מופיעים הלוויים ותפקידיהם. וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת-הַלְוִיִּם עַל-מִשְׁכַּן הָעֵדֻת
וְעַל כָּל-כֵּלָיו וְעַל כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן וְאֶת-כָּל-כֵּלָיו, וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ.
וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן, יַחֲנוּ: וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם, וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן יָקִימוּ אֹתוֹ
הלַוְיִּםִ (במדבר א, נ-נ ). האחריות הראשונית היא על המשכן וכליו, ועיקרה הוא
נשיאת המשכן וכליו, חניה סביבו והקמתו. נוסף לכך שירתו הלווים את המשכן
בשמירה עליו ועל כליו. הַקְרֵב אֶת-מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ
אֹתוֹ: וְשָׁמְרוּ אֶת-מִשְׁמַרְתּוֹ וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת כָּל-הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבדֹ-אֶת-
עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: וְשָׁמְרוּ אֶת-כָּל-כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת-
עֲבדַֹת הַמִּשְׁכָּן (במדבר ג, ו-ח).
רק לקראת הקמת בית המקדש הראשון, מוזכר היותם נגנים ומשוררים: וַיַּבְדֵּל
דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבֹדָה לִבְנֵי אָסָף וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנִּבְּאִים בְּכִנֹּרוֹת בִּנְבָלִים וּבִמְצִלְתָּיִם
(דברי הימים א כה, א).
עם חורבן המקדש והיציאה לגלות כמוזכר בתהלים קל"ז לקחו הלווים את כלי
נגינתם איתם, ובבכיים בזוכרם את ציון, תלו את כינורותיהם על עצי הערבה כסימן
להפסקת נגינתם בגלות עַל-נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם-בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת-צִיּוֹן: עַל-
עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ, תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ. הסיבה להפסקת הנגינה והשירה בגלות מבוטאת
במילים אֵיךְ נָשִׁיר אֶת-שִׁיר-ה', עַל אַדְמַת נֵכָר. יחד עם השבועה אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם
תִּשְׁכַּח יְמִינִי: תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי-אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם-לֹא אַעֲלֶה אֶת-יְרוּשָׁלִַם, עַל
רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. את הפסוק המוכר כל כך מטקס החתונה, מפרש רד"ק כאמירה
ייחודית של הלוויים המתייחסת ליד ימינם המנגנת פירוש תשכח – הניגון, כי הימין
תנוע מיתרי הכנור.
עם שיבת ציון ובניית בית המקדש השני, מתוארים לנו שוב בספרי עזרא ונחמיה
משפחות הלוויים המשוררים שחוזרות לירושלים ולתפקידם במקדש. שמחת
בית השואבה שמתפתחת בימי בית שני היא חגיגה לשיר ולניגון, וכאן ניתן למקם
את הלוויים על הר הבית על חמש עשרה המעלות (=המדרגות) בין עזרת ישראל
לעזרת הנשים. והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא
מספר על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמשה
עשר שיר המעלות שבתהלים שעליהן לוויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה (מסכת
סוכה פרק ה, משנה ד).
עם החורבן, והאובדן והשבר הכרוכים בו, נעלם גם עולם זה של שיר וניגון. רבו
התיאורים וההשערות על אודות הקשר לנגינת הלווים במקדש אך עדיין רב הנסתר
על הנגלה.
ש"י עגנון, שמואל יוסף צ'צ'קעס, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה, יצר רבות
מתוך קשר זה שלו לארץ ולירושלים. עוד לפני שהתחיל לכתוב סיפורת כתב שירה,
ואת שירו הראשון כתב בגיל חמש. בגיל 16 כתב את שירו הראשון על ירושלים.
עצם היותו לוי ומשורר היה פרט משמעותי עד מאוד בזהותו, ואפשר ללמוד זאת
מנאומו בשנת התשכ"ו  (1966), עת זכה בפרס נובל לשלום בשטוקהולם: משבט
לוי אני בא ואני ואבותיי מן המשוררים שבבית המקדש היינו [...] מתוך קטסטרופה
היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני
באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.
בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר
עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו
והלך עמה בגולה. חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם
שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי
בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם.
כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.

השארת תגובה