פקח עיניים

ראיתי סרטון על מישהו שעוצם עיניים וחוצה ככה כביש.

הוא חצה אותו בשלום? בעצם – ברור שכן. אם התשובה היתה שלילית, לא היו מראים את זה…

היום, לך תדע… אבל כן, הוא עבר בשלום.

האדם הזה גיבור בעיניך? אמיץ?

טיפש נשמע לי יותר מתאים… הוא מסכן את החיים שלו בשביל איזה סרטון. ללכת בכביש בעיניים עצומות, ולסמוך על אני-לא-יודע-מה, זאת התאבדות. בפעם הזאת, הלך לו. בפעם אחרת, הוא יכול ללכת…

אתה יודע, שיש הרבה אנשים שמתנהגים ככה?

ראית עוד סרטונים כאלה?

לא. ואני גם לא רוצה לראות.

אז מאיפה אתה יודע על האנשים האלה?

אני לא מדבר על הליכה עם עיניים סגורות בין מכוניות. אני מדבר על הליכה בין סכנות אחרות בעצימת עיניים.

מי? אנשים שמשקיעים כסף בלי לחשוב פעמיים?

לא. לך על משהו שקשור יותר למסילה שלנו.

אה, אני יודע! אנשים שלא נזהרים במעשים שלהם ולא שמים לב לסכנות שיש להם.

נכון מאוד. יפה! על הנסיון השני… הסרטון שראית מראה מישהו שמסכן את החיים הפיזיים שלו כשהוא נכנס למקום מסוכן בלי שיוכל להבחין בסכנות.

ואיך זה  במידת הזהירות?

 מי שנותן לעצמו ללכת כמו עיוור במסלול החיים – מונע מעצמו את היכולת להבחין בסכנות ולהישמר מהן. ותרשה לי לומר שאדם כזה גם יחטוף מהסכנות האלה… הוא לא נזהר מהן, והן נוסעות כל הזמן על המסלול שלו.

מה אלו הסכנות הללו? דברים מסוימים?

החיים מלאים באתגרים והזדמנויות לעלות או ליפול, בכל התחומים: צניעות, שמירה על כבוד הזולת, שמירת שבת, שמירת הלשון… בכל התחומים, ובכל הזמן. מי שלא פוקח עיניים, יכול ממש בקלות ליפול. כי יש בתוכו כח משיכה שמושך למטה. מספיק להרפות, ולא לתת דחיפה נגדית – וכבר יורדים. כאילו שהולכים על גשר צר. לא צריך לפח, אבל חייבים לשים לב.

איך? אה, אני יודע – מחכים לשבוע הבא…

השארת תגובה