אחד ממיליארד

שלום חברים.

פתיחת שנת הלימודים 🎀.

אתם מסתכלים ימינה ושמאלה ורואים מסביבכם ים של כיפות וחצאיות.

"תלמידים יקרים", המנהל/ת פונה אליכם.

ואתם? מרגישים קצת כמו טיפה בים. בורג קטן ⚙ במערכת שלימה.

אתם הרי לא 'תלמידים יקרים'. יש לכם שם. אישיות. ייחודיות🎖 .

אבל מה לעשות, לפעמים ההתכנסויות הכלליות וההמוניות הללו, מביאות את התחושה שגם אם האדמה תפתח את פיה ותבלע אתכם, אף אחד בעצם לא ישים לב 😟. לפחות בדקות הקרובות.

אין מה לומר, זו תחושה מבאסת ומקטינה.

הסרטון הבא: 'אחד ממיליארד' מעניק לנו זווית משעשעת אך קולעת במיוחד לכך שלמרות שכולנו בעצם חלק משלם אחד ענק, החלק הקטן שלנו יכול להיות מאוד מורגש ובולט בהעדרו.

כשמביטים מחלון המטוס ✈ נשקף נוף מפעים ומכשף ביופיו. מרחבים אינסופיים של הבריאה כולה 🏔. אוקיינוסים שלא נגמרים. שמיים מכל עבר.

לעומתם, האדם מרגיש כל כך קטן, שולי, זניח.

בדיוק לשם כך נאמרה אחת המשניות המפורסמות ביותר, ממסכת סנהדרין (ד,ה):

"…לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם"😌 .

מצד אחד אנחנו חלק ממכלול הגדול מסכום חלקיו.

אולם מצד שני, באותה הטיסה ובאותו המראה, ישנה עין אחת שפוזלת קבוע לעבר כנף המטוס לוודא שכל הברגים הקטנים מחוזקים כמו שצריך, כי מספיק בורג אחד שלא במקום בכדי לגרום למטוס כולו להתרסק.

את המסר הזה חשוב שניקח לפתיחת שנת הלימודים 🌺 :

נכון, כולנו ברגים. אבל ברגים שמחזיקים כנף של מטוס שלם.

ברגים ייחודיים, מיוחדים, חשובים, אהובים, נדירים.

ואם אנחנו לא נהיה שם ונממש את כוחות הנפש הייחודיים שלנו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילנו והבריאה לא תגיעה לתכליתה, אלא עלולה חלילה להתרסק בדרך.

אז הגיע הזמן כמו שאומר רבי מנחם מנדל מקוצק, שנרים את השמיים ונמריא 🛫 .

ניפגש שוב מחר (בפעם האחרונה….) ☺ ואל תשכחו לשתף!

נוער 'הקהל למען ציון' ומשפחת החמ"ד.

השארת תגובה