פרשת נשא

ברכת כוהנים מכתף הינום וירושלים

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

בציווי הכוהנים לברך את ישראל המופיע בפרשה, מוזכרים שלושת הפסוקים
ובהם הברכה המשולשת: יְבָרֶכְךָ ה’ וְיִשְׁמְרֶך: יָאֵר ה’ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּאׂ ה’ פָּנָיו
אֵלֶיךָ וְיָשֵםׂ לְךָ שָׁלוֹם (במדבר ו, כד-כו)
ברכה זו, הנאמרת כיום בבתי הכנסת מפי הכוהנים, היא שריד לעבודת בית
המקדש. בכל יום בבוקר ובין הערביים, לפני הקרבת העולה, היו הכוהנים עולים על
‘מעלות האולם’ שמעליהן נהגו לדבר אל העם, נושאים את ידיהם ומברכים ברכה
זו. כבר בימי בית המקדש החלה ברכת כוהנים להיאמר גם מחוץ להר הבית.
ברכת הכוהנים הדהדה במקדש בתיאורים מימי בית שני וממשיכה להישמע בבתי
הכנסת לאורך הדורות. ממצא כתוב השומה לברכה קיים כבר מימי בית ראשון.
בסוף שנות ה 70- חפר הארכאולוג ד”ר גבריאל ברקאי מאוניברסיטת תל אביב
בגדה המערבית של גיא בן הינום, אזור שהיה מחוץ לגבולה של ירושלים מימי קדם.
בחפירות אלה נחשפו כמה עשרות מערות קבורה מימי בית ראשון. ההסבר המקובל
לכך הוא שתושבי ירושלים הרחיקו את טומאת המת ולכן קברו מחוץ לעיר.
צורת הקבורה הטיפוסית לתקופה זו הייתה קבורה משפחתית, בעלת שני שלבים:
מערות קבורה משפחתיות המורכבות מכמה אצטבאות שעליהן הניחו את הנפטר,
ובתוך כל מערה, תחת אחד המשכבים, נמצא גם בור שכונה ‘מאספה’. בשלב
הקבורה השני, לאחר שנעלם הבשר מעצמות הנקברים, העבירום יחד עם ‘מנחות
נפטרים’ ל’מאספה’, ובה הצטברו עצמות בני המשפחה הנפטרים משנים קודמות.
היתרון בשיטת קבורה זו הוא ניצול מרבי של השטח, המאפשר המשך קבורה
לשנים רבות באותו מקום ללא צורך לחצוב מערות קבורה חדשות. המערות
הפסיקו להיות פעילות עם חורבן הבית. הכינוי ‘מאספה’ שטבע ד”ר גבי ברקאי
נלקח מהמושג המקראי המתאר את מות האדם במילים “נאסף אל אבותיו”.
מציאת בורות אלה המחישו לברקאי בהמחשה חזותית את הביטוי הרווח הזה.
באחת המערות שנמצאות כיום מתחת לכנסייה הסקוטית ומאחורי המרכז
למורשת בגין, נמצאה מאספה. על אף שרוב תכולת הקברים נשדדה, מאספה זו
התגלתה על כל תכולתה ומעידה על עושרם ומעמדם הגבוה של נקברי המערות.
בין הממצאים היו כלי חרס רבים, תכשיטי זהב, כסף, ברונזה וברזל, חרוזים,
קמעות, ראשי חצים, עיטורי עצם ושנהב. שתי לוחיות כסף מגוללות באורך של
27.5 מ”מ ובקוטר של 11 מ”מ בדמות של מגילה זעירה היו הממצא המיוחד ביותר
שנמצא. חפצים אלה שימשו כנראה קמעות, אך לא ברור היכן נענדו ומי ענד אותם.
עם פתיחתן, נחשפו המילים שנכתבו על גביהן. עבודת הפענוח הייתה לא פשוטה
כלל, ולאחר מאמצים, זוהו בין שאר על אחת הלוחיות המילים “יברכך ה’ וישמרך
יאר ה’ פניו אליו וישם לך שלום”. משפטים אלה מזכירים מאוד את פסוקי ברכת
כוהנים. אפשרי שטעות סופרים היא זו שגרמה לדילוג מהפסוק השני לשלישי
במילה ‘אליך’ או שבתקופה זו נהג גם נוסח אחר של הברכה.
ממציאת ברכה זו אפשר לשער שהנקברים היו כוהנים או שהיה להם קשר טוב עם
הכוהנים, מה שהביא לקבלת לוחית כסף זו. נוסף על כך ברור, שברכה זו, הייתה
חשובה והדהדה ברחבי ירושלים של ימי הבית הראשון, לא רק בעל פה אלא גם
בכתב.
את לוחיות הכסף ניתן לראות במוזיאון ישראל בירושלים, באגף הארכאולוגיה של
ימי בית ראשון. שם נערך תהליך השימור מיוחד שלהן. גם למערות הקבורה ניתן
להגיע, דרך מרכז בגין.

השארת תגובה