ומי החתן?

שב“צ שלום.

זו אלישבע. אני רוצה לספר לכם דווקא על ליל שבועות של שנה שעברה.

שבועות באולפנה. שבועות האחרון באולפנה. עוד רגע מסיימות כבר שמינית, מריחות כבר את ניחוח השנה הבאה (ולא שיש לי מושג היכן בסוף אהיה…). אבל עד שנה הבאה, ריח עוגות הגבינה של האולפנה עדיין כאן.

שלושה סוגי עוגות גבינה, לא פחות. הטבחית השקיעה בנו. יודעות דבר מספרות שבעוגות יש גם שמנת. טוב, לכבוד החג מותר פרוסה. פרוסה מכל אחת. ממחר דיאטה.

גם ערב לימוד מושקע הרימו פה. אחרי לימוד בחברותות, ישבנו כל כיתה עם המחנכת שלה. ”אתן כבר בסוף שמינית“, פתחה אורית המחנכת, ”אוטוטו תתחילו לשלוח הזמנות לחתונה… ועל זה אני רוצה שנדבר, על חתונה. שבועות זה החתונה של ה‘ ועם ישראל, לא?“.

העפנו מבטים אחת בשניה. אורית חייכה ושאלה מי האשה שהשפיעה הכי הרבה על העולם. הציעו את אסתר המלכה, ז‘אן ד‘ארק, מלכת אנגליה ושחקנית קולנוע אחת.

”לדעתי, האשה שהשפיעה הכי הרבה על העולם נולדה לאדם בשם בן כלבא שבוע“, אמרה המחנכת, “היא הביטה לתוך לבו של רועה הצאן של אביה, זיהתה את הטוב העצום שטמון בו, ושלחה אותו ללכת ללמוד א‘ ב‘ בגן. היא ויתרה על העושר של אביה, ונתנה לעם ישראל את ר‘ עקיבא, את עמוד התווך של התורה שבעל פה“.

”אחותה של אותה אשה, התחתנה עם סוחר עשיר, והיה להם הרבה כסף, שלושה בתי מרחץ!“, הוסיפה אורית. ”באמת?“ שאלה שיר. ”לא, רק כדי להדגים“, אורית חייכה, ”ואני רוצה שכל אחת תחשוב: איזה סוג בית אני רוצה להקים? בית עם אביזרי פאר יוקרתיים או בית שמאיר את העולם?“

נתתי נגיסות קטנות במלון. ”למה זה צריך לסתור? אם לומדים תורה זה אומר שאין כסף?!“ שאלה יעלי. ”נכון, אבל מה המרכזי יותר? אם זה או זה או זה, במה תבחרי?“

”אני לא יודעת אם דווקא תלמיד חכם. יותר חשוב לי שיהיה צדיק! שיהיה מחובר לה‘ בנשמה, שיעשה את רצון ה‘“, אמרה אורה. ”מדברים על תלמיד חכם צדיק“, סיימתי את המלון, ”תלמיד חכם בלי יראת שמים – שיודע תורה אבל מזלזל במצוות – זה כלום“. השתיקה חזרה.

”לא יודעת אם יתאים לי בחור ישיבה“, אמרה לבסוף שפרה בהיסוס, ”כאילו, לימוד תורה זה חשוב, אבל אני מרגישה שאני צריכה מישהו שיצא לעבוד. אני גם לא רוצה בעל מסכן כזה, שכל החיים שלו בתוך הספר. אני רוצה גבר“.

”מעולה שאת מחוברת לעצמך, ויודעת מה יתאים לך, אבל מאיפה הסטיגמות האלה? בעלי למד בישיבה עשר שנים, והוא חבר‘המן אמיתי, זורם וכייפי“, אמרה אורית, ”וגם כשהיה צריך פרנסה, הוא יצא לעבוד“.

”אבל את צודקת שלא לכל אחת מתאים להתחתן עם תלמיד חכם, כמו שלא לכל בחור מתאים להיות תלמיד חכם. כל אחד וסגנון עבודת ה‘ שמתאים לו, לפי הנפש שלו. אבל כדאי לחפש לפחות תלמיד ישיבה. מי שתזכה לבעל שלומד תורה, תרוויח. אפילו במישור הכי פשוט: אדם שלומד תורה יותר עדין, פחות גס“.

התפתח דיון מעניין, על המשמעות של לימוד התורה. מתישהו מישהי אמרה: ”גם בְמה שנעשה שנה הבאה אין מה שנכון. כל בת ומה שמתאים לה“. ברגע זה השיחה עברה לדבר על שנה הבאה – מי הולכת לשירות, מי למדרשה, מי למכללה…

בחצות אורית אמרה לנו לילה טוב ופרשה לישון. נשארנו לשוחח בנושאים העומדים ברומו של עולם עד אור הבוקר. כשהגיע הבוקר, חלק פרשו לחלומותיהן, וחלק הלכו למניין ותיקין ביישוב. להתפלל שחרית ולשמוע את סיפורה של רות.

אחרי התפילה הלכתי לישון. חשבתי עם עצמי עלי. מה מתאים לי? מה חשוב לי? בלִיל המחשבות נקטע בעדינות כשנרדמתי… כשהתעוררתי בצהריים גיליתי ליד המיטה צלחת עם עוגות גבינה, השלמת סעודת הבוקר.

דבר אחד ברור לי: בעלי יהיה אחד שיידע לדאוג לאשתו.

 שב“צ שלום, אלישבע.

השארת תגובה