פרשת פנחס

על יוזמה וחלוציות מבנות צלפחד לרחל ינאית בן-צבי

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

חלוקת הארץ לנחלות מעוררת את בנות צלפחד להעלות בפני משה ואהרון את בעייתן: אָ בִ ינּו מֵ ת בַּ מִּ דְ בָּ ר, וְ הּוא ֹלא הָ יָ ה בְּ תֹוְך הָ עֵ דָ ה הַ ּנֹועָ דִ ים עַ ל ה' בַּ עֲ דַ ת קֹרַ ח, כִּ י בְ חֶ טְ אֹו מֵ ת ּובָ נִ ים ֹלא-הָ יּו לֹו: לָ מָּ ה יִ גָּ רַ ע שֵ ׁם אָ בִ ינּו מִ ּתֹוְך מִ שְ ׁפַּ חְ ּתֹו כִּ י אֵ ין לֹו בֵּ ן, תְּ נָ ה- לָּ נּו אֲ חֻ זָּ ה בְּ תֹוְך אֲ חֵ י אָ בִ ינּו (במדבר כז, ג-ד). משה מביא את שאלתן לפני הקב"ה, ונענה: כֵּ ן בְּ נֹות צְ לָ פְ חָ ד דֹּ בְ רֹת, נָ תֹן תִּ תֵּ ן לָ הֶ ם אֲ חֻ זַּ ת נַ חֲ לָ ה בְּ תֹוְך אֲ חֵ י אֲ בִ יהֶ ם, וְ הַ עֲ בַ רְ תָּ אֶ ת-נַ חֲ לַ ת אֲ בִ יהֶ ן לָ הֶ ן (במדבר כז, ז). בבקשתן המיוחדת, בנות צלפחד פתחו פתח לדורות הבאים. בקשתן נבעה מרצון ששמו של אביהן לא יימחה מתוך הנחלה, ועל פי הדרש מחיבור לציווי ה' ומרצון עז להיכנס לארץ ולנחול אותה. רצון זה מתחדד אף יותר על הרקע ה מתואר כמה פרקים קודם – הסתייגותו של רוב העם להיכנס לארץ בעקבות פרשת המרגלים. גם בארץ אפשר לפגוש נשים פורצות דרך ודבקות במשימת ייישוב הארץ. גולדה לישנסקי, המוכרת בשמה רחל ינאית בן-צבי, עלתה לארץ ב-1908 אחרי שנים מספר של מעורבות במפלגת 'פועלי ציון'. היא התיישבה בירושלים עם בן זוגה יצחק שימשלביץ, לימים הנשיא בן-צבי. שניהם היו פעילים בהקמת איגוד מקצועי לפועלי בניין ולפועלי דפוס עבריים, ובהקמת 'הגימנסיה העברית'. לאחר כמה שנים בירושלים נסעה להשתלם באגרונומיה בצרפת, ובשובה החלה בפועלה בתחום זה. רחל ינאית הקימה את קבוצת 'עגבניה'; אלה היו נערות שעסקו בחקלאות במגרשים פתוחים בעיר, ושיווקו את תוצרתן לאוכלוסייה הירושלמית. בשנת התרפ"ד (1924 )הקימה משתלה ומשק פועלות בחלקת קרקע הסמוכה לצריף מגוריה בשכונת רחביה. מטרת המשק הייתה להכשיר חלוצות במלאכת החקלאות, לפתחן לעצמאות ולחנכן חינוך חברתי שיתופי. הקמת משק זה בירושלים נבעה מהחשיבות לשנות את חזותה של העיר ולחולל מהפכה חברתית ויצרנית באוכלוסייה הירושלמית. מהפכה נוספת הייתה פיתוח הכוח הנשי העובד והיוצר. עם הרחבת הפעילות, וכעבור כמה שנים נוספות, עבר משק הפועלות סמוך לשכונת תלפיות. שם הוקמה חוות לימוד לנערות והמשתלה המשיכה לפעול בשכונת רחביה. במקום ששכן משק הפועלות בשכונת רחביה, וביוזמתה של רחל ינאית, הקימה בתחילת שנות ה-40' ליגת נשים' את 'בית חלוצות'. בדומה לבתים מסוג זה בתל אביב ובחיפה, קיבלה העולה החלוצה מקום מגורים בחודשיה הראשונים בארץ, ובמסגרתו הוענקו לה לימודי עברית, ידיעת הארץ, סדנאות להכשרה מקצועית, סמינרים ואירועי תרבות שנועדו להקל על קליטתה. בחורף של שנת התשי"ג )1952 )נבחר יצחק בן-צבי לנשיאה השני של מדינת ישראל וכיהן בתפקיד יותר מעשר שנים. רחל ינאית המשיכה כל השנים, גם כאשת הנשיא, בפועלה למען הארץ ואנשיה והייתה מעורבת בעיצובו הפיזי, הרוחני והחברתי של בית הנשיא. את תפיסתה על חשיבותו העתידית של בית הנשיא ותפקידה בו, העלתה על הכתב ובית הנשיא הוא בית הנשיא ורעייתו […] אך במציאות של ימינו כמו שמשותפת האישה היוצרת בהתיישבות, כמו שמתגלה בין אנשי הרוח, בין מושכי העט, יכולה גם היא לתרום את תרומתה ביצירת ההווי בבית הנשיא, ליד הנשיא, יחד אתו. זו משאת נפשי, מתוך הכרה עמוקה שבית ישראל, דמותו של הבית, ההוי הרוחני של הבית, חינוך הילדים בבית, יצירת אוירה חברותית בבית, חלים עליה כמו עליו. ואם בבית פרטי ככה, על אחת כמה וכמה בבית הנשיא המחויב לבטא את הסמל של ישראל ('בית הנשיא', מאת רחל רעיית הנשיא, התכנית הראשונה שלי לתוכן בית הנשיא, 1953.5.24)

השארת תגובה