פרשת מטות מסעי

'בתי גורל' - לתת את הארץ בנחלה בגורל

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

בערבות מואב על ירדן יריחו, מביא משה את דבר ה' בעניין דרך ההתנחלות של העם בארץ: וְ הִ תְ נַ חַ לְ ּתֶ ם אֶ ת-הָ אָ רֶ ץ ּבְ גֹורָ ל לְ מִ ׁשְ ּפְ חֹתֵ יכֶ ם, לָ רַ ב ּתַ רְ ּבּו אֶ ת-נַ חֲ לָ תֹו וְ לַ מְ עַ ט ּתַ מְ עִ יט אֶ ת-נַ חֲ לָ תֹו אֶ ל אֲ ׁשֶ ר-יֵ צֵ א לֹו ׁשָ ּמָ ה הַ ּגֹורָ ל לֹו יִ הְ יֶ ה, לְ מַ ּטֹות אֲ בֹתֵ יכֶ ם ּתִתְנֶ חָ לּו (במדבר לג, נד). ואכן, בספר יהושע מופיע תחילה תיאור כיבוש הארץ הראשוני, ולאחריו החלוקה של הנחלות בגורל: וַ יַּ שְ ׁלֵ ְך לָ הֶ ם יְ הֹושֻ ׁעַ ּגֹורָ ל בְּ שִ ֹׁלה לִ פְ נֵ י ה' וַ יְ חַ לֶּ ק שָ ׁם יְ הֹושֻ ׁעַ אֶ ת הָ אָ רֶ ץ לִ בְ נֵ י יִ שְ ׂרָ אֵ ל כְּ מַ חְ לְ קֹתָ ם. (יהושע יח, י). הטלת גורל מאפשרת חלוקה ללא אפליה. זוהי אף דרך לתת אפשרות שווה לכל אחד לזכות בנחלה ראויה וטובה. בירושלים של המחצית השנייה של המאה הי"ט, החלה התיישבות מחוץ לחומות ירושלים בשכונות שונות. חלוקת הקרקעות בין המשתכנים השונים בחלק מהשכונות, כדוגמת 'נחלת שבעה' ו'מאה שערים', נעשתה ב'גורל'. שכונת 'בתי גורל', השכונה הקטנה ביותר בשכונות 'הנחלאות', נקראת גם היא על שם אותו גורל ומפגישה אותנו עם עליית התימנים לארץ והתיישבותם בירושלים. בסוף המאה ה-19 התעוררו רבים מיהודי תימן לצאת למסע לארץ ישראל. הם מכרו את אדמותיהם ויצאו לדרך. עלייה זו, שהתקיימה בשנים התרמ"א-התרמ"ב, כונתה בידי העולים 'אעלה בתמר' - כינוי המתייחס לעלייה לארץ בשנת בשנת בתמ"ר (סיקול אותיות של תרמב). בחודש חשוון התרמ"ב (1881 )יצאה שיירה של כ-150 נפש כשפניה ויעדה לירושלים. הדרך הייתה רצופה קשיים ותלאות. חודשים לאחר שיצאו מצנעא הגיעו לנמל יפו ושם עלו על חמורים לירושלים. ואולם, קשיים חדשים ואכזבה רבה התעוררו גם עם הכניסה אל תוך העיר ירושלים. יהודי ירושלים, אשכנזים וספרדים כאחד, לא הכירו יהודים ממוצא תימני. הלבוש המוזר, גוון עורם הכהה והגייתם השונה, עוררו חשדנות רבה, והעולים החדשים מצאו עצמם בודדים וחסרי כול, גרים במערות ובתנאי מגורים קשים: לא היה שום אדם בעולם שיכול לסבול מה שסבלו התימנים בירושלים [...]נטושים ועזובים על פני השדה, עטופים ברעב, קטן וגדול, עולל ויונק שואלים לחם ואין פורס להם, אף אין אגורה בכיסם, אין איש ממקהלות ירושלים מכיר אותם שהם יהודים (ר' שלום אלשייך, אברהם יערי, מסעות ארץ ישראל, עמ' 649 .) נוצרים, אנשי המושבה האמריקאית, פגשו אותם והחלו לסייע להם. ברטה ספפורד-וסטר, בת המושבה, מתארת את המפגש איתם: באחד מימי מאי 1882 , אחדים מבני המושבה, כולל אבא ואמא, ערכו טיול קצר וקבוצה מוזרה של אנשים ששהו בשדה עוררה את תשומת ליבם [...] הם סיפרו על ההתנגדות ועל היחס הבוטה שזכו לו מצד יהודי ירושלים, שהאשימו אותם בכך שאינם יהודים אלא ערבים (ברטה ספפורד-וסטר, ירושלים שלנו, עמ' 114—115.) חששם של בני ירושלים מפעילות מסיון של אנשי המושבה האמריקאית עורר אותם לסייע לעולי תימן. יעקב ספורטה, יוסף נבון, ניסים בכר, חיים ואלירו ואחרים סייעו במציאת מעונות זמניים ובאספקת מזון וביגוד לכמה משפחות. נוסף על כך ייסדו יהודי ירושלים את חברת 'עזרת נידחים' למען נדחי ירושלים במטרה לעזור במציאת פרנסה ובבניית בתים. ישראל דב פרומקין, שעמד בראש החברה, שב וקרא בעיתונו 'החבצלת' לעזור לעולים מתימן: המצב הנורא בו ימצאו אחינו האומללים בני תימן, אשר באו להיאחז בעיר קדשנו בשנים האחרונות, יאליצנו לכתוב ולחזור ולכתוב, להרים כשופר קולנו, ולקרוא לאחינו בני ישראל בארץ וחוצה לה, לקום לעזרת אחינו אלה, אשר אין עוני כעניים וחייהם אינם חיים (החבצלת, י' מנחם אב, התרמ"ד). בחשוון התרמ"ה (1884 )הניחה חברת 'עזרת נידחים' את אבן הפינה לבית הראשון בכפר השילוח הסמוך לכפר 'סילוואן'. הוסכם כי מדי שלוש שנים יועלו הבתים בגורל ויינתנו למגורי חינם למשפחות. בשנת התרמ"ד ביקרו בירושלים נתן אדלר, בנו של הרב הראשי לקהילות בריטניה, וקלמן וולרייך, וראו את מצבם של יהודי תימן. בשובם לביתם עודדו את יהודי לונדון לסייע גם הם בפתרון דיור לעולים התימנים. בשנת התרמ"ו (1886 )הוקמו 12 יחידות דיור ובית כנסת לתימנים סמוך לשכונת 'משכנות ישראל', באזור שיכונה לימים ה'נחלאות'. כל שנתיים נערך גורל חדש לקליטת משפחות חדשות. המיקום הקרוב לשכונות היהודיות קסם לרבים שרצו לגור בו ולא רצו לעזוב בתום השנתיים. שכונה זו כונתה 'בתי גורל', ובית הכנסת נקרא אף הוא 'הגורל', על שם הגורל שהוטל לקביעת הזכאים לדיור. עם השנים התפזרו התימנים לשכונות אחרות. בהמשך 'עמדו התימנים על רגליהם' ובנו בכספיהם דירות ובתי כנסת נוספים.

השארת תגובה