פרשת כי תצא

מצבות בנחל קדרון

מאת טליה זיסקין (ייעוץ אקדמי: ד"ר ראובן גפני)

נחל קדרון היה הגבול המזרחי הטבעי של ירושלים בימי הבית הראשון ובימי הבית השני; ממערב לו – עיר החיים, וממזרח לו – עיר המתים בהר הזיתים. בנחל קדרון, במורדות הר הזיתים, יש כמה מצבות גדולות ומערות קבורה מסוף ימי הבית השני. זהות שתי המצבות הגדולות אינה ידועה, אך הכינוי שדבק בהן מוכר. המצבה עם הגג שצורתו פירמידה מכּונה קבר זכריה. מסורת יהודית מהמאה ה-13 מספרת כי זו מצבת קברו של זכריה בן-יהוידע שהוצא להורג בהוראת יואש המלך לאחר שהוכיח אותו ואת שרי יהודה על מעשיהם הרעים, ואילו מסורת אחרת מייחסת את המצבה לזכריה בן- ברכיה, אחד מתרי עשר נביאי שיבת ציון. במרכז נמצאת מערת קבורה של בני חזיר, משפחת כוהנים מוכרת מימי בית ראשון. על חזית הקבר מופיעה כתובת עם שמותיהם. ייתכן שכוהנים אלה מימי בית שני הם צאצאי אותה משפחה. המצבה הצפונית בעלת הגגון בצורת חרוט מתוארכת למאה הראשונה לספירה והיא בעלת מאפיינים הלניסטיים-רומיים מובהקים. מקור שמה העממי הוא בסיפור המקראי על אבשלום בן דוד:                ’וְ אַ בְ ׁשָ ֹלם לָ קַ ח וַ ּיַ ּצֶ ב-לֹו בְ חַ ּיָ יו אֶ ת-מַ ּצֶ בֶ ת אֲ ׁשֶ ר ּבְ עֵ מֶ ק-הַ ּמֶ לֶ ְך ּכִ י אָ מַ ר אֵ ין-לִ י בֵ ן ּבַ עֲ בּור הַ זְ ּכִ יר ׁשְ מִ י, וַ ּיִ קְ רָ א לַ ּמַ ּצֶ בֶ ת עַ ל-ׁשְ מֹו וַ ּיִ ּקָ רֵ א לָ ּה יַ ד אַ בְ ׁשָ ֹלם עַ ד הַ ּיֹום הַ ּזֶ ה‘ (שמואל ב יח, יח). היו שזיהו את ’עמק המלך‘ בנחל קדרון ואת המצבה כ‘יד אבשלום‘. אבשלום, שמרד בדוד אביו בנסותו לקחת את המלוכה, נתפס כבן סורר ומורה, ולכן התפתח לאורך השנים מנהג ירושלמי במקום זה: האב היה מביא לכאן את בנו הסורר ורוגם את המצבה באבנים כדי להמחיש לו מה עלול לקרות לבן הקם על אביו כמאמר הפסוקים המופיעים בפרשתנו: ’ּכִ י יִ הְ יֶ ה לְ אִ יׁש ּבֵ ן סֹורֵ ר ּומֹורֶ ה אֵ ינֶ ּנּו ׁשֹמֵ עַ ּבְ קֹול אָ בִ יו ּובְ קֹול אִ ּמֹו וְ יִ ּסְ רּו אֹתֹו וְ ֹלא יִ ׁשְ מַ ע אֲ לֵ יהֶ ם: וְ תָ פְ ׂשּו בֹו אָ בִ יו וְ אִ ּמֹו וְ הֹוצִ יאּו אֹתֹו אֶ ל-זִ קְ נֵ י עִ ירֹו וְ אֶ ל ׁשַ עַ ר מְ קֹמֹו: וְ אָ מְ רּו אֶ ל-זִ קְ נֵ י עִ ירֹו ּבְ נֵ נּו זֶ ה סֹורֵ ר ּומֹרֶ ה אֵ ינֶ ּנּו ׁשֹמֵ עַ ּבְ קֹלֵ נּו זֹולֵ ל וְ סֹבֵ א: ּורְ גָ מֻ הּו ּכָ ל אַ נְ ׁשֵ י עִ ירֹו בָ אֲ בָ נִ ים וָ מֵ ת ּובִ עַ רְ ּתָ הָ רָ ע מִ ּקִ רְ ּבֶ ָך וְ כָ ל-יִ ׂשְ רָ אֵ ל יִ ׁשְ מְ עּו וְ יִ רָ אּו‘ (דברים כא, יח-כא). היציאה לעמק ורגימת יד אבשלום היו אקט חינוכי שנועד להעביר מסר: אבשלום בנה מצבה עוד בחייו כדי להנציח את שמו ונראה שגם כדי לפארו. מצבה זו, שמאוחרת לימיו, מזכירה את שמו אך לא באופן שבו קיווה. יש סבורים שדין זה לא יצא לפועל מעולם, אך מצבת אבן בת יותר מאלפיים שנה נשאה את קלון הבן הסורר והעבירה את המסר.

השארת תגובה