פרשת ניצבים וילך

[נהר] הירדן

מאת טליה זיסקין

במהלך הפרידה מעם ישראל מסכם משה ואומר: ּבֶ ן-מֵ אָ ה וְ עֶ ׂשְ רִ ים ׁשָ נָ ה אָ נֹכִ י הַ ּיֹום--ֹלא-אּוכַ ל עֹוד לָ צֵ את וְ לָ בֹוא; וַ ה'    אָ מַ ר אֵ לַ י, ֹלא תַ עֲ בֹר אֶ ת-הַ ּיַ רְ ּדֵ ן הַ ּזֶ ה (דברים, לא ב). "הירדן", נהר הירדן, מופיע בפרשה פעמיים נוספות. מקורותיו של נהר הירדן בנחלים שלמרגלות החרמון. משם הם מתאחדים לנהר הירדן הזורם לכינרת וממשיך עד ים המלח. חז"ל דרשו את שמו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: למה נקרא שמו ירדן – שיורד מדן (בבלי בכורות נה עמוד א). המקטע הדרומי של הירדן – מהכינרת ועד ים המלח – הוא גבול גאוגרפי המבדיל בין עבר הירדן המזרחי לבין עבר הירדן המערבי, כמו שנאמר בספר יהושע ּוגְ בּול נָ תַ ן ה' ּ   בֵ ינֵ נּו ּובֵ ינֵ יכֶ ם ּבְ נֵ י-רְ אּובֵ ן ּובְ נֵ י-גָ ד אֶ ת-הַ ּיַ רְ ּדֵ ן (יהושע כב כה). אך הירדן איננו רק גבול. קורותיו לאורך הדורות העניקו לו הקשרים מגוונים ומשמעויות רבות. כשיעקב נערך למפגש עם עשיו הוא מתפלל להצלה ומזכיר את מעבר הירדן: קָ טֹנְ ּתִ י מִ ּכֹל    הַ חֲ סָ דִ ים ּומִ ּכָ ל-הָ אֱ מֶ ת אֲ ׁשֶ ר עָ ׂשִ יתָ אֶ ת-עַ בְ ּדֶ ָך: ּכִ י בְ מַ קְ לִ י עָ בַ רְ ּתִ י אֶ ת-הַ ּיַ רְ ּדֵ ן הַ ּזֶ ה (בראשית לב יא). כניסת בני ישראל לארץ אחרי שנים של נדודים הייתה במעמד ניסי של מעבר במי הירדן בחרבה וַ ּיַ עַ מְ דּו הַ ּכֹהֲ נִ ים נֹׂשְ אֵ י הָ אָ רֹון ּ בְ רִ ית-ה' ּבֶ חָ רָ בָ ה, ּבְ תֹוְך הַ ּיַ רְ ּדֵ ן הָ כֵ ן; וְ כָ ל-יִ ׂשְ רָ אֵ ל עֹבְ רִ ים ּבֶ חָ רָ בָ ה, עַ ד אֲ ׁשֶ ר-ּתַ ּמּו ּכָ ל-הַ ּגֹוי לַ עֲ בֹר אֶ ת-הַ ּיַ רְ ּדֵ ן (יהושע ג יז). בסוף ימיו של אליהו שוב אירע נס דומה. אליהו היכה את מי הירדן באדרתו, המים נחצו לשניים ואליהו ואלישע עברו את הירדן בחרבה. בשיאו של מעמד זה עלה אליהו השמיימה. לא רק עצירת זרימתם של מי הירדן, אלא גם הכניסה למימיו הביאו לשינוי ולריפוי. נעמן, שר צבא ארם שהיה מצורע, הגיע אל הנביא אלישע שיעזור לו להירפא מצרעתו. המסר שקיבל היה: הָ לֹוְך       וְ רָ חַ צְ ּתָ ׁשֶ בַ ע-ּפְ עָ מִ ים ּבַ ּיַ רְ ּדֵ ן, וְ יָ ׁשֹב ּבְ ׂשָ רְ ָך לְ ָך, ּוטְ הָ ר (מלכים ב ה י). נעמן הופתע מהאפשרות שהירדן, שהוא מקור מים קטן וחסר חשיבות לעומת נהרות ארצו, יוכל לרפאו וזלזל בהצעת אלישע. בזכות שכנועיו של נערו טבל ונרפא מצרעתו. בביקור בנהר הירדן נהוג לומר את ברכת הראייה: הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן... מברך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה (שולחן ערוך אורח חיים, ריח א) בשירים רבים בעת החדשה מופיע הירדן כמסמל חיים. גם בנוסח המקורי של המנון המדינה 'תקוותנו': כָּ ל עֹוד מֵ י הַ יַּ רְ דֵּ ן בְּ גָ אֹון / מְ לֹוא גְ דֹותָ יו יִ זֹּ לּו / ּולְ יַ ם כִּ נֶּ רֶ ת בְּ שָ ׁאֹון / בְּ קֹול  הֲ מּולָ ה יִ פֹּ לּו. / עֹוד לא אָ בְ דָ ה ּתִ קְ וָ תֵ נּו... במסגרת אחד הטיולים שאליהם יצא דוד ילין עם תלמידיו בבית הספר 'למל', הגיע לנהר הירדן וכך כתב: רב ערך הירדן לנו, ומה רבו זיכרונות התקופות השונות אשר יזכירנו הוא ומעברותיו, למיום עבור ישראל במקלו "את הירדן הזה" ועד תפוש חיל כשדים את מלך יהודה האחרון אשר נס "דרך הערבה" (אעברה נא בארץ: מסעות אנשי העלייה הראשונה, עמ' 269-270.). הכינוי 'נהר הירדן' אינו מופיע בתנ"ך. על פי מאפייניו הגיאוגרפיים, רוחבו וכמות מימיו, אין הירדן מזכיר נהר כלל, אולם האירועים והניסים שקרו בסמוך אליו או ממש בתוכו מקנים לו את עוצמתו ומכאן גם את כינויו. כמו שכתב ג'יימס פין, הקונסול הבריטי בירושלים באמצע המאה ה-19 …" :בלי התנ"ך אין הירדן אלא נחל שלא יצלח לשיט, התבור הוא הר מעוגל שגובהו בדוק כך וכך אמות, ובית-לחם אינה אלא כפר נעים בדרומה של ארץ-ישראל. אולם על רקע התנ"ך – מה גדולים והרי משמעות נעשים המקומות האלה..." (פין ג'יימס, עתות סופה, יד יצחק בן צבי, ירושלים 1980 ,עמ' 364).

השארת תגובה