פרשת נח

מן הכרם אל היין בארץ ישראל

מאת: טליה זיסקין

בסוף פרשת בראשית מוזכר נח לראשונה: וַ ּיִ קְ רָ א אֶ ת-ׁשְ מֹו נֹחַ , לֵ אמֹר: זֶ ה
יְ נַ חֲ מֵ נּו מִ ּמַ עֲ ׂשֵ נּו ּומֵ עִ ּצְ בֹון יָ דֵ ינּו, מִ ן-הָ אֲ דָ מָ ה אֲ ׁשֶ ר אֵ רְ רָ ּה ה' (בראשית ה,
כט). נח עלה על במת ההיסטוריה לפני סיפור המבול, וייעודו היה לנחם
את העולם ממעשי האנושות ומהאדמה הארורה. וכאן בפרשתנו לאחר
המבול חזר נוח אל האדמה והוציא ממנה ברכה: וַ ּיָ חֶ ל נֹחַ אִ יׁש הָ אֲ דָ מָ ה,
וַ ּיִּטַע ּכָרֶם (בראשית ט, כ). הוא הכשיר את האדמה, נטע כרם ועם הבשלת הענבים הגיע הבציר ולאחריו תהליך הפקת היין.
היין הראשון אחרי חורבן היקום, וממילא גם אחרי תקופת ניתוק
מהאדמה, הוא חגיגה מחודשת של האדמה, אולם החגיגה הפכה להתבזות. מסופר על נוח: וַ ּיֵ ׁשְ ּתְ מִ ן-הַ ּיַ יִ ן, וַ ּיִ ׁשְ ּכָ ר; וַ ּיִ תְ ּגַ ל ּבְ תֹוְך אָ הֳ ֹלה (בראשית
ט, כא). על פי דברי חז"ל, השתייה שלא במידה היא שהביאה להתבזות.
בהקשרים שונים במקרא שב ומופיע היין כמביא לבעייתיות כמו בסיפורנו וכמו בסיפור בנות לוט מחד גיסא, ומאידך גיסא כמשקה המבטא
חיוניות וחגיגיות, כמו בפסוק: ּומַ לְ כִּ י צֶ דֶ ק מֶ לֶ ְך שָ ׁלֵ ם הֹוצִ יא לֶ חֶ ם וָ יָ יִ ן וְ הּוא
כֹהֵ ן לְ אֵ ל עֶ לְ יֹון (בראשית יד, יח).
הפקת היין היא שיא בייצור התוצרת החקלאית, ולכן מביאה שמחה
מיוחדת לעובד האדמה. בנבואת הנחמה בעמוס מבטאות נטיעת הכרם
ושתיית היין את ההשתרשות בקרקע ובחיםים: וְׁשַ בְ ּתִ י, אֶ ת-ׁשְ בּות עַ ּמִ י יִׂשְ
רָ אֵ ל, ּובָ נּו עָ רִ ים נְ ׁשַ ּמֹות וְיָׁשָ בּו, וְנָ טְ עּו כְ רָ מִ ים וְׁשָ תּו אֶ ת-יֵינָ ם... (עמוס ט, יד).
ברחבי הארץ מצויות גתות רבות שייצרו בהן יין בימי המקרא, וכן בימי
בית שני ובתקופה הרומית-ביזאנטית. הכיבוש המוסלמי ואיסור שתיית
היין באיסלאם הביאו להפסקת ייצור היין. היו גתות שיצאו מכלל שימוש,
ובאחרות הפיקו מיץ ענבים שממנו ייצרו דבש.
מהלך משמעותי שהביא לתחיית ענף ייצור היין בארץ התרחש בסוף
המאה ה-19 .באב התרמ"ב (1882) הקימו בני העלייה הראשונה את ראשון
לציון, המושבה העברית הראשונה. הם נקלעו לבעיות רבות, והברון בנימין
אדמונד דה רוטשילד נחלץ לעזרתם בתמיכה כלכלית וברכישת קרקעות.
לאחר שנתיים של גידול דגנים התגלעו קשיים רבים בענף חקלאי זה,
ולכן הוחלט לעבור לגידול גפנים. החלטה זו הביאה לתנופה גדולה בנטיעת הגפנים בראשון לציון החלוצה ובשאר המושבות. בתחילה מכרו מתיישבי ראשון לציון את הגפנים לאנשי המושבה הגרמנית בשרונה
שהפעילו יקבים משלהם, ובשנת התרמ"ז (1887) החליט הברון רוטשילד שגידול הגפנים במושבות יהיה למטרות יצוא יין ושיווקו בכמויות מסחריות ברחבי העולם. היקב הראשון נבנה בראשון לציון, ובשנת
התר"נ (1890) כבר הופק בו היין מענבי הבציר הראשון. היקב בזיכרון
יעקב הוקם שנה לאחר מכן.
טיב התוצרת היה משביע רצון, ולמרות מחדלים שהיו בניהול היקב
ובשיווק היין, תוך חמש שנים שווקו יינות ראשון לציון בשם 'כרמל'
ליעדים שונים באירופה ובארצות הברית. היינות הגיעו אף לתערוכות
בינלאומיות ובהן הם זכו לשבחים ולפרסום. כשהחלו לייצא יינות גם
ברחבי האימפריה העות'מאנית נקראה החברה 'כרמל אוריינטל', בעברית 'כרמל מזרחי', ולימים נקרא כך גם היקב.
בשנותיו הראשונות היה היקב מקום העבודה הגדול ביותר בארץ ישראל
באותם ימים, והיה מקור פרנסתם של חלק גדול מתושבי המושבה. אפילו
דוד גרין, לימים דוד בן גוריון, החל את דרכו כפועל ביקב בראשון לציון.
רחל ינאית בן צבי הגיעה לביקור בראשון לציון ועליו כתבה: עוד לא
ראיתי את גולת הכותרת של ראשון – את היקב, שהוא תפארת המושְ
בה, ובו עובדים רק פועלים עברים. גם זו לטובה ששומרים על המסורת
ומחשש יין-נסך מעסיקים רק יהודים (רחל ינאית בן צבי, אנו עולים, תל
אביב, 1959 ,עמ' 12 .) בנוסף על ההתלהבות הראשונית תיארה רחל
את קשיי העבודה, את העייפות ואת המשכורת הזעומה אך גם את הדבקות בעבודה. אף שתהליך בניית היקב לווה בקשיים רבים, הביא היקב לשינוי בנופה של הארץ ובתוצרתה. אחרי 130 שנה, בסוף שנת 2015
(התשע"ו), הועבר היקב מראשון לציון לאזור התעשייה באלון תבור.
היום אפשר להתרשם מכרמי הענבים הציוריים ברחבי הארץ ולבקר ביקב בזיכרון יעקב. שם אפשר להכיר את סיפור תחיית ענף היין
בארץ ישראל דרך סיפורה של 'כרמל מזרחי', יצרנית היין מימי השלטון
העות'מאני דרך תקופת המנדט הבריטי ועד ימינו.

השארת תגובה