פרשת וירא

ביר רחמא – באר הגר בירוחם

מאת: טליה זיסקין

עם גמילתו של יצחק ראתה שרה את ישמעאל מצחק, והתנהגות זו של ישמעאל לא מצאה חן בעיניה. בקושי רב שמע אברהם בקול שרה וגירש את הגר ואת ישמעאל בנה: וַ ּיַ ׁשְ ּכֵ ם אַ בְ רָ הָ ם ּבַ ּבֹקֶ ר וַ ּיִ ּקַ ח-לֶ חֶ ם וְ חֵ מַ ת מַ יִ ם וַ ּיִ ּתֵ ן אֶ ל-הָ גָ ר ׂשָ ם עַ ל-ׁשִ כְ מָ ּה, וְ אֶ ת הַ ּיֶ לֶ ד וַ יְ ׁשַ ּלְ חֶ הָ ; וַ ּתֵ לֶ ְך וַ ּתֵ תַ ע ּבְ מִ דְ ־ ּבַ ר ּבְ אֵ ר ׁשָ בַ ע (בראשית כא, יד). המים כלו, והגר הגיעה למצב של חוסר אונים במדבר. כשהסוף המר היה ברור, ומכיוון שלא רצתה לראות במותו של בנה, השליכה הגר את ישמעאל תחת אחד השיחים ונשאה את קולה בבכי. קריאתו של מלאך הא-לוהים הצילה אותה מַ ה-ּלָ ְך הָ גָר; אַל-ּתִירְ אִי, ּכִי-ׁשָמַע אֱ-ֹלהִים אֶל-קֹול הַ ּנַעַר (בראשית כא, יז). הגר קיבלה הבטחה להמשכיות זרעה, עיניה נפקחו והיא הצליחה לראות את באר המים, מקור החיים: וַ ּיִ פְ קַ ח אֱ -ֹלהִ ים אֶ ת-עֵ ינֶ יהָ , וַ ּתֵ רֶ א ּבְ אֵ ר מָ יִ ם; וַ ּתֵ לֶ ְך וַ ּתְ מַ ּלֵ א אֶ ת-הַ חֵ מֶ ת מַ יִ ם, וַ ּתַ ׁשְ קְ אֶ ת-הַ ּנָ עַ ר (בראשית כא, יט). מסורת בדווית בת מאות שנים מזהה בבאר המים העתיקה שבקרבת היישוב ירוחם את הבאר שהחייתה את נפשם של הגר וישמעאל. שם הבאר, 'ביר רחמה' (באר הרחמים), מתייחס לרחמי א-לוהים על הגר ועל ישמעאל. אמנם השם ירוחם מופיע בתנ"ך כעיר ברשימת ערי יהודה שכבש שישק מלך מצרים במאה ה-10 לפני הספירה, אך השם של העיירה ירוחם בזמננו התקבל בהשפעת מסורת הבאר. המועצה המקומית המוכרת בשם ירוחם משנת התשי"ט (1959) הוקמה בשנת התשי"א (1951) כמעברת עולים. בתחילה הגיעו עולים מרומניה, אליהם הצטרפו עולים ממרוקו, מהודו ומפרס ובשנות התשעים גם עולים מברית המועצות לשעבר יחד עם תושבים מרחבי הארץ. במסגרת הקמת מעברת העולים 'תל ירוחם' חיפשו את 'ביר רחמה', כדי שתהיה מקור מים תדיר וקרוב למעברה. אשר פלוטניק הגיע כמתנדב לסייע בהקמת המעברה, והוא כתב על המאמצים שהשקיע יחד עם רודי קליינר (אמנון זעיר), שהיה מנהל הקמת המעברה, כדי לגלות את הבאר. בתיאורו הוא מזכיר אף את ההתרגשות שחשו בשל החיבור לסיפור המקראי השכמנו קום להצלחת עבודתנו... לגלות באר הגר המצרית שפחת אברהם, כמלאך א-לוקים אנוכי ובינתי קצרה מלהבין... אמרתי לרודי... עם מר בנימין ב'שער העלייה' בחיפה היו לנו שיחות חב־ ריות. ובנימין סִ פר לי אגדת הבאר הקדמונית מימי אברהם אבינו כמ־ סופר מפי רועים בדווים. ואמנם הסיפור נמצא ב'חומש'... אנו מגשימים היסטוריה. החיפוש הפיסי עצמו מתואר אף הוא התחלנו לחפש לגשש למרחב והגענו לקצווי גבעה-רמת חול. ועליה וסביבה הרבה אבנים גדו־ לות וקטנות... התחלנו לעיין היטב באבנים הללו. לגולל להרחיק שכבה והנה נתגלו חרסי כדים... המשכנו לגולל והנה חשו אצבעותינו אבנבנים לחות... זהו! סימנים שיש בהם ממש. פקחנו עיניים כאדם וחוה שאכ־ לו מעץ הדעת. המשכנו לגולל אבנים ונתקלנו בקיר-מעקה של אבנים לשני צדדים... זהו: ...חשפנו ארכיאולוגיה. להגיע לראות ממש – באר, זה למעלה מכוחותינו (לשם נירית (עורכת), חמישים ומשהו לירוחם, ירוחם 2002 ,עמוד 21-22 .) לאחר עוד כמה ימים שבהם ניקו את השטח סביב הבאר, הוכשרה הבאר לשימוש ומימיה היו חיוניים לצורכי העולים לשתייה, לבישול ולמקלחות.

השארת תגובה