חפרפרת בעבודה

באמת הפתעת אותי שבוע שעבר. לא חשבתי שיכולה להיות בעיה בשיחות בזמן העבודה.

אתה לא לבד. זאת הנטייה הרגילה. רק כשמסתכלים במקורות של התורה, מזהים את הבעיות. התורה מראה לנו איך שכיר צריך לעבוד.

איך למשל?

כשיעקב אבינו דיבר עם המעסיק שלו, לבן, הוא אמר לו שהוא 'נשרף' מחום השרב בימים, 'קפא' מהקור בלילות, והשינה שלו נדדה לטובת השמירה על צאן לבן.

יש גם סיפור בגמרא על אבא חלקיה, שכשהוא עבד אצל מישהו אחר, הוא אפילו לא השיב לתלמידי חכמים שאמרו לו שלום כדי לא להתבטל ממלאכתו! אמנם הוא נהג כך ממידת חסידות, אבל כדאי שנשמע את זה כדי שנראה עד להיכן מגיעה ההקפדה על הגזל מבעל הבית. כשרואים לאיפה הדקדוק מגיע – מתרחקים יותר מהקצה השני.

עוד משהו, אם תרצה: במקרים מסויימים חכמים פטרו פועלים מברכות ואפילו מרוב קריאת שמע, וכל זה – כדי שלא ייגרם הפסד לבעל הבית שמשלם להם! הם הקלו במצוות האלו כדי להחמיר בגזל של בעל הבית.

מה, אם אני עובד אצל מישהו, אני לא צריך לברך על האוכל?

בימינו המציאות שונה, וגם ההלכה למעשה שונה, אבל תראה את הרוח הכללית. אין עוד עם עִם מוסר כזה. אין עוד עם עִם עבודת ה‘.

עכשיו, עם כל הדוגמאות האלה, אני מתחיל להתלבט... תגיד לי אם זה בעייתי: פעם, כשמלצרתי, היינו צריכים לסדר שולחנות, ובדיוק ראיתי אדם אחד שצריך לסחוב המון ארגזים, ועזרתי לו. זה לא היה חלק מהתפקיד שלי, והעזרה הזו באה קצת על חשבון העבודה המקורית שלי.

אתה צודק. רצית לעשות מצווה, אבל העבודה שך בסיסית יותר ואי אפשר שהתוספת תבוא על חשבון ותפגע בבסיס. יש הטוענים שהמטרה מקדשת את האמצעים, אבל היהדות לא מסכימה לזה. האמצעים לא יכולים לסתור את המטרה. לא משנה רק התוצאה, משנה גם הדרך.

אתה מזכיר לי את המורה שלי למתמטיקה... הגשתי פעם בוחן עם תשובה נכונה, וקיבלתי 40. הלכתי למורה, והוא הסביר לי שבגלל שהיתה טעות בדרך, זה לא נחשב. צריך שגם הדרך תהיה נכונה.

אם אתה מזכיר מתמטיקה, אז גם בהעתקות במבחנים יש כר נרחב לחפרפרות... אבל לא אצל מי שמנסה לגלות אותן.

השארת תגובה