הילד הזה הוא בני

יש לי בקשה.

בקש.

בשבועות האחרונים דיברנו המון על חפרפרות... עכשיו, זה לא שזה חופר לי, אבל בוא נמשיך לדברים אחרים...

בסדר גמור. בכל מקרה סיימנו את החפרפרות וממשיכים.

לאן?

מידת הנקיות נותנת לנו מיקרוסקופ כדי לזהות וירוסים שלא מבחינים בהם בעין רגילה. הונאת דברים, מכיר?

שמעתי פעם את השם, אבל אני לא ממש זוכר מה זה אומר.

הרמח"ל מגדיר לנו את זה כך: לגרום לאדם להתבייש. את זה אתה מכיר?

יש לי דוגמה – קצת מצחיקה, אבל אותו אחד לא צחק: בתחילת השנה, חמשוש שאל מישהו מי המזכירה. בדיוק היתה שם אמא של אחד התלמידים, ואותו אחד הצביע על האמא. החמשוש ניגש אליה, והיא לא הבינה מה הוא רוצה ממנה. הוא ממש התבייש.

כן. לצערנו, לפעמים אדם כל כך אוהב את תחושת הגאווה שהוא חש כשהוא מוציא מישהו אחר טיפש, עד שהוא מוכן לבייש אדם למענה! אותו אחד שסיפרת עליו שכח את ה', ובייש את בנו יחידו. זה לא הוציא אותו חכם.

מה הכוונה "בן יחיד"? גם אותו מבייש הוא בן של ה'?

כל יהודי הוא בן יחיד בשביל ריבונו של עולם. ה' כביכול מפנה לכל יהודי בעולם את כל תשומת הלב שלו. זה מה שנקרא "השגחה פרטית". יכול להיות שהוא לא ישלח מיד ברק למי שפוגע בבנו, אבל בהחלט הוא שם לב לזה, וזה חמור מאוד בעיניו.

יש פער גדול בין איך שביוש הזולת נתפס אצלנו – "ירידה", "עקיצה", "קטילה" (שמת לב למושג? לקטול זה להרוג!) – לבין איך שה' רואה את הדברים. במסכת אבות כתוב שהמלבין פני חבירו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. ההנאה הדמיונית מהפגיעה שווה את זה? מי שיגיד שכן, לא מבין מה זה עולם הבא.

השארת תגובה