עצות, רבותי, עצות

אני צריך עצה.

לגבי מה?

הסיפור הוא כזה: יש לנו תחרות במסגרת שיעורי מגמה, וחבר שלי ביקש ממני עצה לגבי הפרויקט שלו. עכשיו, אם אעזור לו, אני בעצם פוגע בסיכויים שלי לזכות.

אז מה עשית?

בינתיים לא עשיתי. לא רציתי לפגוע בסיכויים שלי, ומצד שני לא רציתי לתת לו עצה לא טובה כדי שהסיכויים שלי להצליח יהיו יותר גבוהים. אמרתי לו שאחשוב על זה, ואחזיר לו תשובה מחר. השאלה היא רק מה התשובה שאחזיר לו...

אל"ף כל, כל הכבוד שלא נתת לו עצה שתפגע בו. כשמישהו מתייעץ איתנו, צריך לתת לו את העצה שהכי טובה לו. אסור למייעץ לערב שיקולים אישיים בעצות שלו.

ואם מה שטוב למי שמתייעץ איתי מזיק לי?

או לומר לו את זה (”אם אייעץ לך – זה יפגע בי“), או לא לתת לו עצה. כמובן שאתה יכול להחליט לעזור לו בכל מקרה, אבל אם אתה לא נמצא במקום הזה – פשוט אל תייעץ לו. אין מה לעשות – לא תמיד אנחנו יכולים לעזור.

יפה, עזרת לי. מאיפה חשבת על הפתרונות האלה?

גם אני מתייעץ! זה לא ממני.

עם מי התייעצת?

לא התייעצתי פנים אל פנים עם מישהו. התכוונתי לומר שהרעיון הזה לא ממני, אלא קיבלתי אותו ממישהו אחר.

ממי?

מה"מסילת ישרים". הוא כותב את זה במידת הנקיות.

אה... ותגיד, הוא מתייחס שם גם למקרה שמישהו מתייעץ איתי כדי לעשות משהו רע? במקרה כזה מותר לי להטעות אותו?

אם הוא מתייעץ לרעה, אפשר להטעות אותו. כדי ללמוד את זה, גם ה"מסילת ישרים" התייעץ – עם חושַי הארכּי, שנתן עצה מטעה לאבשלום שמרד במלך דוד.

תגיד, יש מי שלא מתייעץ? כולם מתייעצים!

למה לא? לפעמים האדם צריך מבט מבחוץ על הבעיה שלו, ואחרים יכולים לתת לו את זה. עצה שלי: אל תתבייש לבקש עצה כשצריך. כמו שביקשת היום.

השארת תגובה