תנועות נוער

אופיר שמואלי:

אהלן.

שמי אופיר, כיתה י"א, בתנועת הנוער עזרא. מה עזרא? כן, אני בתנועת נוער שלא נקראת בני עקיבא, אבל איכותית לא פחות. כשביעיסט, שלא מדריך בסניף, הקשר היחיד שלי לכאורה עם הסניף הוא ערב שבת, אתם יודעים, נפגשים בסניף לפעולה של הבוגרים של הסניף, פוגשים את כל החברים מהגרעין, נחמד. אז בחרתי להיות קשור לתנועה ולסניף לא פחות מכל מדריך אחר. במקום להתבאס מזה שוואלה, אני לא מדריך, בחרתי כן להיות פעיל, לצאת ולעזור במסעות התנועה, להוביל את החג"ס (חבריא ג' סניפי), ולהיות פעיל בפאן הסניפי.
כשקיבלתי את ה"בשורה" שלא אהיה מדריך בסניף, התבאסתי. לא מהעובדה שלא אהיה מדריך, אלא התחלתי להבין שיש מצב שהקשר היחיד שלי עם הסניף יהיה המפגש בערב שבת, קצת להיפגש עם החבר'ה וזהו, שבעצם נגמרה תקופת "תנועות הנוער" מבחינתי. הייתה תקופה שהייתי די מבואס. אז ישבתי עם עצמי, וחשבתי – האם להיות מדריך היא הדרך היחידה להמשיך להיות קשור לסניף? לתרום? אין עוד דרכים? האם אני באמת צריך את ה'טייטל' של המדריך בשביל זה?
אז הלכתי במטרה לדאוג ולעזור בעניין פעילות הבוגרים בסניף, לדאוג לפעילות השוטפת – ערבי שבתות, ארוחות משותפות, פעילויות שונות, מטרה שבה יכולתי לתרום לא פחות, ומבחינתי, אולי אפילו יותר. החיבור הזה לסניף, לבוגרים, גרם לי להמשיך להרגיש שייך, להרגיש שאתה תורם למשהו גדול.
את האמת? יכולתי לשבת ולהתבאס עד היום שנכון, לא נכנסתי להדרכה בסניף שרציתי, ולא קיבלתי את מה שרציתי. אבל בסופו של דבר, מה הייתה המטרה שלי? האם רציתי להיות מדריך כדי שיהיה לי את ה'טייטל' של המדריך, או שרציתי רוצים לתרום, לעזור ולהשפיע? ובאמת היום במבט לאחור, אני באמת מאמין שבמה שאני עושה עכשיו אני מצליח לתרום הרבה יותר מאשר אם הייתי מדריך. אנחנו צריך לזכור, גם אם אנחנו לא מקבלים בדיוק את מה שאנחנו רוצים, תמיד כדאי לחשוב על המטרה האמיתית שלנו. אם נוכל לממש את המטרה שלנו בדרכים אחרות? מצוין. בסופו של דבר, אנחנו צריכים ללכת עם המטרות שלנו עד הסוף. ואולי, בסופו של דבר, נגלה שאפילו הצלחנו להשיג את המטרה שלנו דווקא בדרך שאולי בהתחלה לא כל כך רצינו.

%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%aa

עשו לנו לייק בפייסבוק:

השארת תגובה