יום שכולו שבת

יש לי בוחן פתע. על מי נאמר: "שלום לך אורחת?"

"…שלום לך שבת!"

שולט בחומר. חשבת פעם למה השבת נקראת אורחת?

לא חשבתי על זה אף פעם. אולי כי כל השבוע אנחנו עסוקים בענייני החול, והם כאילו הקבועים, ויום אחד יש משהו מיוחד, השבת מבקרת אצלנו?

מעניין, יום בשבוע שהקודש מופיע בסלון… עכשיו תשמע סיפור: שבת אחת, ביקרתי אצל בן דוד שלי. כשהוא ראה אותי, הוא הזיז הצידה את הסטפה של עלוני השבת, אמר לבנו שיגיש כיבוד, וישבנו לדבר. תוך כדי השיחה, הבן הקטן של בן הדוד שלי ניגש לאבא שלו ולחש לו משהו באוזן. כנאה התבייש. בן דודי ענה לו: ”לא עכשיו. יש לנו אורח, אני מדבר איתו“. הבן הלך, ובן דוד שלי סיפר לי שבשבת אחר הצהריים, לכל ילד אצלם יש זמן אישי עם אבא. עכשיו היה אמור להיות הזמן של הבן הזה.

רעיון נחמד…

נכון. המשכנו לדבר, ואחרי כמה דקות הבן חזר שוב. אבא שלו הבהיר לו שוב בנחת שעכשיו הוא עם האורח. ”ומתי תדבר איתי?“ בירר הקטן. ”אחר כך אתן לך את כל הזמן שלך“, ענה אביו. ”למה לא עכשיו?“ שאל הבן. "כי זה לא מתאים שכשאורח מגיע לביקור, אעזוב אותו ואדבר איתך. כשהוא פה, אני איתו, ואחר כך אדבר איתך“. הבן שמע את זה, לקח עוגיה והלך.

וחזר שוב אחרי כמה דקות?

כן, אבל לא סתם. תוך כדי השיחה, בן דוד שלי התחיל לספר לי על תכנית חדשה במפעל שלו שהולכת לגרוף הרבה כסף. הבן שלו שמע את זה, וקפץ לבקר: ”אבא, זוכר שאמרת לי פעם ששבת היא אורחת הכבוד? אז היא באמת לא אורחת“. ”למה?“ ”כי אמרת שכשאורח מגיע, מדברים איתו, ולא עם אחרים. ובשבת אסור כסף, ואתה כן מדבר על כסף!“…

חמוד. ומה אבא שלו ענה?

הוא הודה שבאמת גם דיבורים על דברים שאסורים בשבת, או עיסוק בענייני חול אסורים.  

מה, אסור לי לומר בשבת: ”אני נוסע מחר למחנה?“

נכון. מותר לומר רק ”אני הולך למחנה“. בשבת מתנקים לגמרי מהחול כדי לזכות לשבת קודש. ותחשוב על זה – גם ככה אי אפשר לעסוק בעסקי החול בשבת, אז למה להטריד בהם את הראש? כשמניחים את כולם בידיים של ה‘, ומרפים – יש שבת מנוחה.

טוב. אז עכשיו אני אבחן אותך. על מי נאמר: ”אבא של שבת“?

לא יודע. על מי?

על בן דוד שלך.

השארת תגובה