מה שצריך – תקבל!

שמע סיפור. שבת שעברה הגיעו אלינו כל האחים הנשואים. בצהריים כולם הלכו לישון ואני שמרתי על האחיינים. הם רצו לשחק באבא ואמא, אז מכיוון שזו היתה שבת, הדוד שלהם הציע לשחק ב“אבא של שבת“ וב“אמא של שבת“! אני הייתי ה“דוד של שבת“.

כמה אחיינים יש לך?

ברוך ה‘... היו שם ארבעה אבות ושלוש אמהות. הוצאתי מארגז התחפושות מטפחות לאחייניות, ומהוויטרינה שלפתי גביעים לאחיינים. פתאום אחיינית אחת התחילה לבכות שהיא גם רוצה גביע. כל הגביעים כבר היו תפוסים, אז אמרתי לה שגביע זה לאבא, ולה יש מטפחת, כל אחד והתפקיד שלו.

והיא נרגעה?

לא. היא התעצבנה וזרקה את המטפחת שלה על הרצפה ואמרה שהיא לא רוצה לשחק בכלל.

אז מה עשית?

שיחקתי עם השאר, והיא ישבה בצד והסתכלה עלינו מבואסת. חבל... היא לא נהנתה, וגם לא עשתה רושם על אף אחד...  אולי עלי, שהיה עצוב לי שהיא יושבת בצד.

אתה יודע שגם אצל אנשים גדולים יותר זה קיים? בצורה יותר עדינה. אם קנית פלאפון והיית מבסוט, ואז גילית שלחבר שלך יש פלאפון חדש יותר, ופתאום המכשיר שלך כבר לא שווה בעיניך כי הוא חתיכת מיושן (דור רביעי, מהסבא רבא...) – אתה המצא באותו מקום בדיוק של אחיינית שלך.

למה?

אתה לא מרוויח כלום מהקנאה שלך בחבר, כי הדמיון ”לוּ היה לי פלאפון כזה“ לא נותן לך שום דבר במציאות. אין לך פלאפון כזה. מצד שני, החבר שלך יישאר עם הפלאפון שלו גם אחרי הקנאה שלך, הדבר היחיד שיוצא מכל הסיפור, זה ההפסד שלך: ממה שכן יש לך ביד – אתה לא נהנה. אולי גם ה‘ מצטער על כך שאתה לא נהנה ממה שהוא נתן לך.

הקנאה לא סומכת על מי שחילק את הדברים לאנשים שהוא עשה זאת נכון. המקנא חושב שהוא היה צריך לקבל את מה שקיבל החבר. אבל לנו יש אמון בבורא שהוא נתן לכל נשמה תפקיד מיוחד, ואת כל הכלים לבצע את תפקידה. ”שעשה לי כל צרכי“. התפקיד של החבר שלך שונה, ולכן גם הכלים שנתנו לו שונים. ולא כל מה שטוב לו מתאים גם לך. מה שמגיע לך, אף אחד אחר לא יוכל לקבל.

השארת תגובה