צבא ה'

 

שב“צ שלום. זה אביעד. השנה החלטתי להתחפש לח“ח – חייל חרדי. חבר שלי שהשתחרר מהצבא לפורים הביא לי מדים, מבן דוד חרדי קיבלתי חליפה ישנה, ובגופי איחדתי ירוק זית עם שחור.

שמריהו היה אצלי בישיבה בפורים וראה אותי מחופש. ”מה באת להביע בתחפושת הזאת?“ הוא שאל. ”אחדות“, עניתי לו, ”תורה, ארץ, עם“. ”בא לי גם“, הוא רצה את התחפושת. אמרתי לו שאני צריך אותה.

חבר שלי שראה אותי שאל אם אני מתכונן לנסוע ככה לירושלים בט“ו. אנחנו נוסעים לר“מים בירושלים וחוגגים אצלם בבתים. עניתי לו שזה התכנון. הוא הזהיר אותי שלא לעשות לעצמי את זה. עניתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות לעצמי.

האמת, בהתחלה התלבטתי, אולי לוותר בכלל על הרעיון. אני לא רוצה להרגיז. למה להסתובב שם עם בגדים כאלה שלא יעשה טוב לאנשים לראות אותי איתם?

במחשבה שניה דחיתי את המחשבה הזאת. אני לא אלך בכוונה למקומות חרדיים כדי להרגיז, אבל איפה שאני צריך ללכת – אני אלך. אני לא צריך לוותר על הרצון שלי בגלל שהם רואים את זה בעין שלילית. אני לא עושה משהו רע. אני חושב שאפילו הפוך.

בצהריים עליתי על אוטובוס העולה ירושלימה. לידי ישב חרדי. מתוך סקרנות פניתי אליו: ”סליחה, אני דתי לאומי. זאת תחפושת. זה נראה אמיתי?“. ”אולי תעבור לזה באמיתי?“ הוא חייך. דחיתי את ההצעה בחיוך משלי.  

בירושלים ירדתי והתחלתי ללכת לבית של הר“מ שלי. לאחר רחוב וחצי הגיעה התגובה הראשונה: ”הרבנים אמרו שלא להתחפש השנה לחייל“. ”רבותיי פוסקים אחרת“, עניתי. לא חולק על גדולתם בתורה של הרבנים החרדים, אבל גם בראשנו עמדו ועומדים רבנים גדולים.

אחר כך פגשתי שני חבר‘ה עם כיפות שחורות ופאות ארוכות ויפות ששאלו: ”אתה חייל ציוני?“. אמרתי שאני לא חייל, אבל אני ציוני. הרגשתי בפנים שאני חצי מתנצל. הם אמרו שהם מתפללים לשלום חיילי צה“ל.

חרדי אחר שפגשתי הצטלם איתי. מנגד, היו גם תגובות אחרות. נראה לי שיש הבדל בין החרדים השונים. ממש כמו שהסברתי לחרדי אחד שלא כולם אצלנו חפיפניקים, ורמת יראת השמים לא קשורה לסוג הכיפה.

בסוף הגעתי לבית של הר“מ. פגשתי שם בחור דתי עם פליז צבאי. כנראה בוגר הישיבה. ”ח“ח על התחפושת“, הוא אמר. ”איך זיהית שזו תחפושת?“ שאלתי. ”אם היית חייל אמיתי, לא היית מסתיר את המדים מתחת לחליפה“, הוא אמר, ”המדים הם משהו להתגאות בהם“.

אחר כך ניגשתי לרב. הוא בירך אותי ונתן דרשה על התחפושת. הוא אמר שהתורה לא לבושה דווקא בחליפה, אבל התחפושת הזו מאחדת בין חלקי העם השונים.

באוטובוס חזור ישב לידי אדם חרדי ומשפחתו. שאלתי אותו אם התחפושת נראית אמיתית. הוא ענה שכן, וסיפר שהוא ראה עוד מישהו שהתחפש לשוויון בנט“ל (בנט-לפיד…): ”כמו ליצן, חצי חליפה חצי מדים“.

אמרתי לו שאני לא חצי זה וחצי זה, אלא גם זה וגם זה. ”אבל אתה לא חרדי“, הוא אמר. ”אין לי בגדים כאלה“, אמרתי, ”אבל אני קשור לה‘ ולומד ומקיים תורה. אני לא חצי דתי וחצי לאומי, אלא גם דתי וגם לאומי“.

כשחזרתי לישיבה שמריהו כבר נסע. הרמתי אליו טלפון: ”אתה יכול את החליפה לשנה הבאה“, אמרתי לו, ”התורה יכולה להתלבש גם במדים של העם והארץ“. בשביל החיבור בין חלקי העם אולי אלבש כיפה שחורה. אם עד אז לא יבוא משיח וישחרר אותנו מכל ההגדרות האלה.

                                    שב“צ שלום, אביעד.

 

 

השארת תגובה