מה שיש או מה שאין

 

בנוגע לקנאה, חשבתי על עוד נקודה: הקנאה חושבת שהאחר מקבל את מה שיש לו מהמאגר שלי, מהיכן שאני אמור לקבל. כך שאם הוא מקבל משהו – אני החמצתי.

וזה לא נכון?

זה כמו שמי שעובד בהוראה יצטער על כך ששכן שלו מקבל מחברת ההייטק שלו 14,000 לחודש. אבל הכסף שחברת ההייטק מוציאה, לא יגיע אליו לעולם. הוא מקבל את המשכורת שלו ממשרד החינוך! שישמח בכך שלשכן שלו יש כסף.

אבל כולנו מקבלים את הכל מה‘, לא ממקורות שונים.

וה‘ נותן לכל אחד מתוך חשבון אישי שרק הוא יכול לקבל ממנו. מה שמגיע לך – זה לא מה שראית אצל אחרים.

ואם כבר דיברנו על 14,000 לחודש, אני רוצה לדבר על תאוות הכסף. דע לך, שהיא (וגם תאוות הכבוד, אבל לא נדבר עליה הפעם) מאותה משפחה של הקנאה.

למה מאותה משפחה?

הן מתרכזות במה שאין לי. הקנאה מביטה בעין רעה על מה שיש לחבר ולי אין, וכך גם בתאוות הכסף - אם אדם מחפש כל הזמן עוד כסף, זה אומר שהוא לא מרוצה במה שיש לו.

ומה רע בזה?

זה עושה רע לאדם והופך את חייו למרים. תמיד הוא נמצא במה שאין לו, תמיד הוא יחפש עוד. וגם כשהוא יקבל את מה שהוא רדף אחריו – תמיד יהיו עוד דברים שאין לו.

אז מה עושים עם זה?

מתבוננים בחצי הכוס המלאה. את הדברים הבסיסיים והחשובים ביותר יש לי – יכולת נשימה, ראיה, דיבור, הורים, בריאות, חברים, מצב כלכלי סביר... ואני לא מדבר על הזכות שנתנו לי לחיות פה כבן של ה‘ (יש מיליארדים שלא זכו). אם היו מציעים לי לוותר על אחד מהם ולקבל את הדבר שאני רוצה שיהיה לי – הייתי מסכים? לעולם לא. אז את הדברים השווים יותר יש לי כבר. מעכשיו, זה בידיים שלי, או יותר נכון – בעיניים שלי: האם אסתכל על מה שיש לי ואשמח בחיים שלי, או שתמיד אסתכל על מה שאין, וזה מה שאראה עד היום האחרון? הכל בראש. תחשוב טוב – תחיה טוב.

 

השארת תגובה