מרכז כובד פנימי

בפעם שעברה אמרת שהקנאה, תאוות הכסף ותאוות הכבוד מתמקדות במה שאין לנו.

נכון. הן ”מוציאות את האדם מן העולם“ – ולפני שהן מוציאות מהעולם הסובב אותנו, הן שואבות מהעולם הפנימי, מעבירות את מרכז הכובד אל מחוץ לאדם, ובעצם ממוטטות לו את היציבות.

נשמע מפוצץ, אבל לא הבנתי.

תגיד לי שניה: איזהו עשיר?

השמח בחלקו.

לא נכון. מי שיש לו 2,000,000 בבנק.

יש משנה שחולקת עליך.

תסביר אותה! למה אם יש לך 2,301 ₪ ואתה שמח בהם, אתה נחשב עשיר?

אני חושב שעשירות לא נמדדת בכמות כסף, כי אם כן – מה הרף? מתי עוברים מ'עני' ל'עשיר'? עשיר זה מי שלא חסר לו. אם אתה מסתפק ושמח במה שיש לך, אתה עשיר.

נכון מאוד. אם יש לך מיליון ואתה חי בתודעה שיש לך מיליון פחות משני המיליונים שאתה רוצה, אתה חווה את החוסר. התאווה למה שאין מותירה אותך במקום של החוסר, וכך גם בקנאה שאדם מקנא במה שיש לאחרים ואין לו.

ומה עם תאוות הכבוד?

מי שרודף אחרי הכבוד, תלוי בגורם חיצוני לו, בכבוד שאחרים יתנו. אם הם לא יתנו לו – מבחינתו אין לו כבוד, הוא לא שווה כלום. אפשר לחיות בתחושת יציבות ככה? מרכז הכובד של אדם במצב כזה נמצא חוצה לו! אין לו מלאות עצמית.

אז מה צריך לעשות במקום זה?

להתמקד במה שקיים בתוכנו. לא להיתלות באחרים. יש לנו את הכסף ושאר הדברים שנתנו לנו, ובאמת שאפשר לשמוח בהם. כמו כן, יש לנו כבוד וערך שלא תלויים בכבוד שאחרים יתנו לנו. אנחנו נספק את התשובה לשאלה: ”האם אני חשוב?“, לא אחרים. והתשובה שלנו תמיד תהיה חיובית.

השארת תגובה