יש מקום לכבוד

אתה יודע? ראיתי בספר על תיקון המידות של הרב דוד אביחיל את מה שאמרת, שהקנאה מגיעה מהרצון לשלמות. כיוונת לדעת גדולים.

באמת לקחתי את זה משם.

אז למה לא אמרת את זה משמו?

האמת היא שרציתי להזכיר את המקור, אבל שכחתי…

קורה, שוכחים. לפחות הזכרתי לך… אבל אם כבר מדברים על שכחה, תקשיב סיפור שרציתי לספר לך כבר פעם, אבל שכחתי: אדם אחד פוּטר מהעבודה שלו, וחיפש עבודה אחרת. לאחר שבועיים הוא קיבל הצעה מחבר: עובד במשאית זבל.

שמעתי שיש להם תוספת שכר על הבושה.

כן… לא ביל גייטס, אבל המשכורת בהחלט היתה מסדרת אותו יופי. גם השעות היו נוחות לו, והיה נשאר לו גם זמן פנוי ביום… בקיצור – לעבודה הזאת היו כמה פלוסים. אבל מה יגידו השכנים? הוא לא קיבל אותה.

ומה הוא עשה?

לא עשה. אותה עבודה נתפסה בסוף בידי מישהו אחר, וכשהוא התקשר כדי לברר אם זה עדיין רלוונטי, ענו לו שלא. אחר כך הוא ישב כמה חודשים בבית מובטל, עד שאשתו נאלצה להוסיף משרה ולהתחיל לעבוד בנקיון מדרגות. הוא מיהר להחליף אותה בעבודה הזאת, שנתנה להם שכר מינימום כמעט.

אני לא שופט את האדם הזה, אבל באמת לפעמים אדם יכול לוותר על הרבה רק בשביל שהכבוד שלו (או יותר נכון – התדמית שלו בעיני הסובבים אותו) לא ייפגע.

לא מזמן קראתי סיפור על נער שהעדיף ללבוש פליז ולא מעיל רק כדי לא להיחשב מגושם, וחטף גשם…

יש הרבה סיפורים כאלה. הכבוד נמצא במקום מאוד גבוה בסולם העדיפויות שלנו, ולא בכדי – במובן מסוים, הכבוד של האדם זה המקום שלו בעולם. אם כבודו נפגע, הוא מרגיש מחוק.

אז מה הבעיה לעשות שמיניות באוויר כדי לשמור על הכבוד?

בגלל שזה יכול לגרום לאדם שלא לעשות מעשים נכונים (וכך גם להפסיד את כבודו האמיתי).

איך למשל?

כל זאת ועוד – בעזרת ה' בשבוע הבא. נגמר לנו המקום…

השארת תגובה