א-פרֵיילֶעך עָצמוּעֶס

אביעד אחי הרשה ל לכתוב עליו שהוא אוהב להתווכח, אז אני כותב. אם יש נקודת מחלוקת, הוא חייב לברר אותה, לנסות להוכיח שהוא הצודק, או לפחות להבהיר שאין הסכמה.

גם בני דודים שלי כאלה, וכשמוצא מין את מינו, יש חגיגה. ובהתחשב בעובדה שבני הדודים חרדים, חריפים ונחמדים – החגיגה כפולה ומכופלת…

עד היום אני זוכר ויכוחים שלהם על המדינה ועל העם, על לימוד אמונה ולימוד תנ“ך, על יחס לחילונים ועל צורת החיים, על קדושת מנהגי חו“ל ועל חשיבות המסורת.

גם אני חוגג עם בני הדודים, אבל בקטע קצת שונה. בחופש הגדול (”בין הזמנים“ בשבילם) אנחנו נוסעים אחד לשני ואנחנו יוצאים לטייל, משחקים או סתם נהנים להיות ביחד.

בבין הזמנים פסח השנה לא נפגשנו, ועד בין הזמנים של החופש הגדול יש עוד זמן, אבל במוצ“ש האחרון הטלפון בבית צלצל. בדיוק הייתי בבית.

”מה נשמע?“ שאל יאיר, בן דוד שלי. ”מעולה, מה איתך?“ ”ברוך ה‘. מה אתה עושה בבית? יש לכם בין הזמנים עצמאות?“ הוא עקץ. ”עוד לא תיקנו על זה בין הזמנים“, זרמתי איתו, ”בינתיים התחילו בהלל“.

”הלל בברכה“, הוא הדגיש. חבל שאביעד לא פה. ”בברכה“, הסכמתי, ”כמו בחנוכה, שחזר לנו השלטון“. ”מה אתה משווה?“ הוא קפץ. ”מחילה, אין לי כח להתווכח“, אמרתי, ”לא משנה מה אגיד, אתה לא תקבל מה שאומַר“.

”מי אמר?“ הוא התפלא. ”הנסיון שלי“, חייכתי, ”עזוב, בוא נדבר על דברים אחרים. מה נשמע? איך בישיבה?“ ”אל תסיט נושא“, יאיר לא ויתר, ”אתה אומר הלל ביום העצמאות בברכה?“ ”כן“, עניתי, ”כך פסקו רבותיי. איך בישיבה? מה אתם לומדים עכשיו?“

”רק תסביר לי דבר אחד, ואז אגיד לך“, הוא אמר, ”איך אתה יכול לומר הלל כשהמדינה שלך נראית ומתנהגת כמו שהיא? עם כל הקלקולים שיש בה?!“ ”איך אפשר לא להודות על סיום שעבוד מלכויות, שחזרה לנו מלכות? שלאחר אלפיים שנה עם ישראל קם לתחיה?!“ השבתי.

”למה קם לתחיה? הוא היה מת?“ הוא שאל בקול מחויך. ”מה, אתה לא מסכים?“ גם אני שאלתי בחיוך. ”אם לא תסביר לי, אני לא אדע עם מה אני אמור להסכים“.

”בגלות לא היה עם. היו הרבה יהודים פרטיים. עכשיו, חזרנו לארץ, חזר העם, וצריך מדינה וכל מה שעם צריך“. 

”טוב, אבל המדינה הזאת שלך, אני לא רוצה לקטרג…“ ”אז אל תקטרג“, אמרתי לו, ”ואמרת שאחרי שאסביר לך דבר אחד תגיד לי מה איתך עכשיו. מה שלומך?“

”ברוך ה‘ כמעט בסדר“, הוא ענה. ”למה כמעט?“ ”אתה באמת רוצה לדעת?“ ”כן“. ”אני צריך להכין פה מהלך בגמרא להעביר לחברי השיעור שלי, ויש לי משהו, אבל הוא  חצי… יש בו חלקים טובים, אבל יש כאלה שלא מלוטשים. יש גם קושיות. אני מנסה לעבוד על זה, אבל זה מבאס קצת לראות את זה“.

”ברוך ה‘ יש לך התחלה, וצריך לעבוד על השאר“, אמרתי לו, ”בסוף יהיה לך מהלך מקסים. אבל ככה זה, לא הכל בא על ההתחלה. כל דבר בעולם מתפתח בשלבים, עם יתרונות וחסרונות ושיפורים“.

”גם כשנשמה חדשה באה לעולם“, צצה לי דוגמה לראש, ”היא מגיעה בתוך תינוק חמוד שצורח ומלכלך, ואחר כך גדל להיות ילד שעושה דברים טובים אבל גם רב עם האחים… הוא לא נולד עם פרוייקט השו“ת בראש וכסף לצדקה ביד“.

הוא שתק. ברכתי אותו בהצלחה, ”תודה“, הוא אמר, ”בשורות טובות“. ”אמן. שנזכה לגאולה שלמה. כל טוב“. 

                                    שב“צ שלום, שמריהו. 

השארת תגובה