דור שלם דורש גבולות!

יצא לי השבוע להיתקל בהורה שסיפר לי בחוסר אונים מדוע נאלץ למרות הסכנות הברורות בדבר לקנות לילד שלו 'אוברבורד'.

"אתה מבין?" אמר לי בחוסר אונים: "לרוב הכיתה שלו יש אוברבורד, אז רק לא יהיה? וחוץ מזה מה נראה לך? שזה דור שמסוגל לשמוע בכלל אתה מילא 'לא'?".

ובדיוק השבת שמעתי ממנהלת בחטיבת ביניים, אישיות עם פז"ם חינוכי מכובד בהחלט, על מקרה נהדר שממחיש מדוע לפעמים כדאי ללכת עם הלב והאינטואיציות ולא לפחד ועיקרו במורה צעיר בכיתה ג' שהחליט לאחר שהזהיר את התלמידה שלו פעמיים שלא לשחק בסליים (משחק חדש ופופולרי שילדים משחקים אותו) בכיתה ואמר לה: "אם את ממשיכה לשחק עם המשחק הזה באמצע השיעור עוד פעם אחת, אני מחרים לך אותו".

והתלמידה לא בדיוק שמה עליו והקפיצה. והמורה הצעיר החליט לעמוד בהבטחה שלו והחרים לה את המשחק.

וכשהגיע הביתה, נכנס המורה הצעיר לכוננות ספיגה וחיכה לשיחת הטלפון הזועמת של אמה של התלמידה שעמדה כך חשב, להמטיר עליה אש וגופרית ומאיפה בכלל יש לך זכות לקחת לילד שלי את הכדור ומי אתה בכלל?

והשיחה המפחידה אכן הגיעה והאמא הייתה על הקו ואמרה לו:

שתדע לך שמאוד כעסתי על שהחלטת להחרים את הסליים של הילדה שלי, אבל אז לתדהמתי היא אמרה לי:

"את יודעת אמא, המורה הזו הוא באמת מורה לעניין! הוא איים עליי שאם  אמשיך להפריע עם הסליים בכיתה, אז הוא יחרים לי אותו.

ויודעת מה קרה? הוא באמת החרים אותו. אמא, זה מורה!!!".

וידעתי, המשיכה אותה אמא בטלפון להגיד למורה הצעיר:

שהילדה שלי לא מדבר בציניות כי היא בכיתה ג' ואין להם עדיין ציניות, אז רק רציתי להגיד לך שתדע כמה שהיא מעריכה אותך על המהלך שלך.

 

*

ואתה לא מבין, כך אמרה לי אותה מנהלת, כמה שהדור של הילדים והתלמידים האלו מחפש בשורה התחתונה שיציבו לו גבולות, אלו רק המורים שבדרך כלל חוששים מהתגובות של ההורים ואם רק יפסיקו לפחד מהצבת הגבולות הזו, הדברים יראו אחרת.

השארת תגובה