מקובל על הרדיו

”אחי, אני אומר לך. הוא יודע על אנשים הכל“. ”איך?“ ”לא יודע. הוא מקובל“. התקרבתי לשולחן. יוסף-חיים וידידיה דיברו ביניהם בהתלהבות. שאלתי אם אפשר לשבת.

הם לא אמרו שלא. הבנתי שכן. התיישבתי. אחרי סבב ברכות קצר בצלחת, שאלתי את יוסף-חיים על מי הם מדברים. ”אחד, מהרדיו, הוא אומר שהוא יודע הכל“. ”קשה לי להאמין שזה באמת מקובל“, אמרתי. ”אתה יודע בכלל על מי אתה מדבר?“ שאל אותי ידידיה. ”לא“. ”אז תשמע אותו, ואז תדבר, טוב?“.

לא יודע איך שומעים על מישהו שהוא מקובל. מה זה באמת מקובל? מישהו שקרא ספרי קבלה נהיה מקובל? לא מבין בזה, אז שתקתי. יוסף-חיים התחיל לדבר על הבגרות האחרונה, והשיחה עברה נושא. בזה היה לי הרבה מה לומר.

בלילה חזרתי לחדר. היה מאוחר, ומחר צריך לקום מוקדם. ”שמריהו?“ שמעתי קול מחדר 212. ”כן“, נכנסתי. ”בוא שניה“, זה היה ידידיה, ”תקשיב רגע“. הוא שם לי אוזניות באוזניים. האמת שניחשתי במה מדובר, אבל לא הייתי בטוח שבאמת זה בעייתי.

זה היה אדם אחד שסיפר (ככה לפחות הבנתי ממה ששמעתי) שהבת שלו החליטה שהיא טסה לחו“ל, והוא לא יודע מה לעשות.

השדרן התחיל לשאול אותו מה שמו ושם משפחתו, מה תאריך הלידה העברי שלו ועוד שאלות. אחר כך הוא ביקש ממנו שיבחר מספר מאחת עד שבעים ושתיים, ואז היתה מוזיקה דרמטית. לא כל כך התחברה לי המוזיקה לאר“י הקדוש ולר‘ שמעון, אבל ככה מקובל ברדיו.

אחרי המוזיקה השדרן אמר שאין מה לדאוג. היא תהיה בחו“ל כמה זמן, תראה קצת עולם ותחזור יותר טובה מאיך שהיא עכשיו. האב הודה וירד מהקו. אני הורדתי את האוזניות והחזרתי אותן לידידיה. אם היא יוצאת מהארץ לחו“ל היא תחזור טובה יותר?!  

”נו, מה אומר?“ שאל ידידיה. ”גם אני יכול להגיד שאין מה לדאוג. זה משפט שנכון לכל הבעיות“. ”אז זה מה שהוא ענה הפעם. יש מקרים שבהם הוא מתחיל לדבר איתך בספירות, ופרצופים, וכל מיני דברים כאלה מהקבלה. הוא מגלה לאנשים דברים על עצמם“.

”מה אתה אומר! אותי הוא לא מכיר. איך הוא יכיר את ה‘?“ שאלתי. ”בוא נראה אם הוא מכיר אותך“, ידידיה אמר. התקשרנו לתוכנית. בשבילי זה היה לשם הספורט.  

לפתע הייתי על הקו (בדיוק באותו רגע נזכרתי שאני צריך ללכת לישון כבר). ”מה שמך?“ ”שמריהו“. ”שם משפחה?“ סיפקתי לו כמה נתונים. ”אני רואה שעברת רק בטסט השביעי“, הוא סיפר לקהל המאזינים, וחשף עוד כמה נתונים אישיים קבל עם ועולם.

ידידיה עמד לידי וחייך. כנראה שהבעת הפנים שלי היתה מופתעת. אבל שיא ההפתעה היה כשהשדרן אמר: ”ורק שתדע - כן. אני מקובל. אני מכיר את סודות התורה כמו כף ידי. תלמד אצלי במכון לקבלה ותראה“. ניתקתי לו בפנים.

”נו, מכיר או לא מכיר?“ ”לא מכיר“, עניתי, אבל למחרת ישבתי לדבר עם הרב שלי. ”אבל איך הוא ידע?!“ ”לא יודע. יש אנשים עם כוחות. גם לבלעם היו. אבל זה ממש לא העניין“. ”מה העניין?“

”כשאתה פוגש אדם שעבד קשה כדי להתחבר לה‘ ולתקן את עצמו, והאדם הזה מקרין אור וטוב, וכתוצאה מהקירבה שלו הוא זוכה גם לגילויים של סודות עליונים, זה מרשים. אבל עצם הידיעה של נתונים, בלי עבודה פנימית?!“.

מעניין אותי למה להם יש כוחות. אבל בטח גם זה סוד.

                                    שב“צ שלום, שמריהו.

 

השארת תגובה