בשבילך, תתגבר!

אתה אומר שאנחנו השליחים של ה‘, אבל משהו אחד אני לא מבין: הרי מתי צריך שליח? כשאי אפשר לעשות את המעשה לבד. אדם לא ימנה שליח למה שהוא יכול לעשות בעצמו.

כן… אז השאלה שלך היא למה ה‘ היה צריך אותנו כשליחים שלו? כי זה בעצם אומר שהוא לא היה יכול לעשות בלעדינו את מה שאנחנו עושים?

כן.

אז הוא באמת לא היה צריך אותנו כשליחים. הוא היה יכול לעשות הכל לבד.

אז למה הוא נתן לנו לעשות את זה?

בשבילנו. ”רצה הקב“ה לזכות את ישראל“. כדי לתקן את העולם, צריך להתנהג בו (ולהנהיג אותו) בדרך המלך, ואת התיקון הזה ה' בחר לתת בידי בני אדם, כדי להיטיב להם על ידי כך. תיקון העולם על ידם יתקן גם אותם. כשהם יתדמו לה‘, שהוא שיא השלמות, הם ישתלמו.

אבל הוא נתן לנו גם יצר הרע שגורם לנו לא להיות מושלמים.

בלי זה, לעולם לא היינו מתקרבים לשלמות. כל העניין, ושיא ההתקדמות, זה כשעשיית הטוב נעשית מתוך רצון ובחירה חופשיים. לכן, למרות המחיר הרב שכרוך בזה, ה' נתן לנו שתי אופציות בעלות משקל כדי שנוכל לבחור ביניהן.

זו גדלות, לברוא יצורים ולהפקיד בידם את ההחלטה אם לעשות את רצונך או לא.

זאת גדולה, וגבורה אדירה. ואגב, גם מצידנו יש אפשרות לזכות בגבורה שכזו (ולהתדמות לו גם במידה הזאת…).

איך?

לתת אמון באנשים.

עד שאתה מדבר איתי על אחרים, בעצמי אני צריך לתת אמון.

חשוב מאוד. דע שה' נותן בך אמון. בכל בוקר הוא מאמין בך ונותן לך נשמה ליום חדש (ולכן אומרים "רבה אמונתך"), ובכל רגע ורגע הוא מאמין בך ומחיה אותך. יש לך דרך נוספת לזכות בגבורה?

כן. כשמישהו אחר עושה משהו לא כמו שאני רוצה, ואני מצליח להבליג ולא להגיב מיידית מתוך כעס.

יפה. דוגמה נוספת שעלתה לי: כשאני רוצה משהו בעייתי ומתגבר וכובש את הרצון השלילי, אני כובש יעד נוסף בדרך אל עצמי. רכשתי עוד פיסת גבורה. אה, ועוד סוג של גבורה: כשאני עוצר ומשאיר משהו גם לפינה הבאה…

אה… את זה אני מכיר טוב מאוד.

השארת תגובה