מעשה בעוגות גבינה

אצלנו בבית יש שני סוגים של עוגת גבינה - אחת כזו צהובה בהירה נמסה בפה, שהקמח הוא מעורב כחלק מהעיסה, וכזו שיש שכבת בצק מלמטה, ומעליו יש שכבה גדולה של קרם.

בחמישי בלילה השבוע, עשינו מפגש כמה חברים, לקראת חג שבועות. שאלו מי מביא כיבוד אז אלישבע הסכימה להכין לנו עוגת גבינה. "זאת עם הקרם והבצק למטה, או המעורבת?" שאלתי. "שתיהן". סחטיין עליה.

"זה מזונות או שהכל?", שאל אחד החבר'ה כשהבאתי לו פרוסת עוגה. "הלוואי והייתי יודע", עניתי. ככה זה כשלא אתה מכין לעצמך את העוגה.

לפתע יואב שאל על עוגת הקרם על בסיס בצק: "מי טפל ומי עיקר? הקרם או הבצק?" התחיל ויכוח. "תכל‘ס, מה מברכים?" שאל דותן, רגע לפני שנזכר שהוא בשרי בשעתיים הקרובות. מה שביס קטן יכול לעשות...

"שהכל פוטר הכל", ציטט אורי, והקפיץ את יואב: "למה אתה לוקח לעוגה את הברכה המיוחדת שלה? איך היית רוצה שנפנה אליך, 'הבחור עם החולצה' או בשם הפרטי?" "איזה משל", חייך אורי, "אז מה באמת הברכה שלה? איך בודקים את זה?"

"זאת, בטוח מזונות", אורי הצביע על האוורירית. "אני לא יודע אם הקמח רק כדי לייצב או גם כדי לתת טעם", אמרתי. אוח, כולם רעבים בגלל שלא בדקתי בבית... לפתע לשמעון הבריק רעיון: "אולי תבדוק בבית?"

טלפון לאלישבע מעלה תוצאות מאכזבות. לא היא הכינה את העוגות בסוף, אלא אמא, והיא ישנה עכשיו.  "נצטרך לחכות בסבלנות..." חייכתי, והתיישבתי על הרצפה, ”בואו נעבור לצד הרוחני של הערב“.

דותן התיישב לידי ואמר: "עכשיו אני מבין מה זה 'והערב נא' של התורה - שהיא מתערבת לנו בכל דבר! אפילו עוגה לכבוד שבועות אי אפשר לאכול בלי לפתוח סוגיה".

ישבנו על הרצפה ושרנו "השבעתי" ו"לולי תורתך שעשועי" בליווי גיטרה שיואב הוציא משום מקום. ואז אלישבע התקשרה: "אמא מוסרת שהעוגה המעורבלת מזונות. והשניה היא לא יודעת, כי היא לא מבינה כל כך בהלכות ברכות".

פרסנו את העוגה וחילקנו לכולם. שתי פרוסות שמרנו במקרר לדותן, לעוד שעתיים. אחרי שהרעב קצת נרגע, אמרתי: ”רציתי להעלות דיון“. ”אין משיחין בשעת הסעודה“, דותן קרא בפה מלא מלפפון (יואב הביא בשביל מִטבלי הגבינה).

”מה שקרה קודם זה יופי של פתיחה לדיון שתכננתי“, המשכתי, ”על התורה והחיים. דותן אמר שהתורה מתערבת לנו בחיים“. ”והוא עדיין אומר את זה“, אמר דותן. ”אין משיחין...“ זרק לעברו אורי.

”הפירוש של ’והערב‘ זה מלשון ערבות, מתיקות“, המשכתי. ”לא מלשון תערובת?“ שאל דותן בפה ריק. ”לא“. ”אולי הערבות קשורה גם לתערובת“, הציע יואב, ”כי כשהקשר שלך לאלוקים לא נמצא רק בכמה כללים דתיים בבסיס, אלא מעורב בכל פרט ומלמד אותך מה צורת השימוש הנכונה של כל דבר, זה נותן לך יציבות, והחיים יותר נעימים“.

”בנינו, אתה באמת מרגיש ככה?“ שאל דותן. ”לא לגמרי בכל פרט“, הודה יואב, ”אבל אני יודע שהחיים לפי התורה נותנים משמעות נצחית לחיים שלי, וזה בהחלט נותן תחושה טובה, כן“.

”אם יש לך כללים ברורים, אתה לא יכול להתפזר ולהיאבד. אני כן מבין מה שיואב אמר“, הוסיף שמעון. התפתח דיון מעניין. האמת שהיה לי מה לומר, אבל לפעמים יותר נחמד לתת בסיס לדיון, ולראות בשקט לאיפה הוא מתפתח, תוך כדי טבילת מלפפונים בגבינה. אין משיחין...

                            שב“צ שלום וחג שמח, שמריהו. 

השארת תגובה