חצי הכוס השמחה

ושוב הקיץ מגיע, והימים של טרום קיץ. באמת לא פשוט להיות תיכוניסט בימים אלו. מתכונת רודפת בגרות רודפת מתכונת רודפת מבחן. מזל שלכל יום יש סוף, ואפשר ללכת קצת למגרש לפני שהולכים לישון.

אבל יש גם דברים נחמדים בבגרויות – הן תירוץ טוב לקנות לעצמי חפיסות שוקולד, הן מגלות לי יכולת ריכוז שלא ידעתי עליה, והן נותנות לי לפגוש שוב ושוב את ר‘.

ר‘ היה שמיניסט שלי. בחור חמוד ברמות ומאוד שמח. יש לו חוש טכני מפותח וכבר בשמינית הוא הלך לעבוד קצת במוסך, לעזור לאמא שלו בפרנסה.

לפני שלוש שנים ר‘ סיים י“ב, אבל עדיין ממשיך להגיע לישיבה. אם תראו אצלי בישיבה בחור עם רסטות, חיוך ענק על הפנים ומישהו לידו שמדבר איתו, אתם יכולים לדעת שמדינת ישראל עורכת היום מבחן בגרות.

כיף לי שר‘ משלים בגרויות. גם כי הוא משלים, וגם כי ככה אני יכול להמשיך לפגוש אותו אחרי י“ב. הוא מספר סיפורים מהמוסך, אני – סיפורים מחיי הישיבה. נראה לי שגם לו כיף להיפגש עם חברים מהתיכונית, אבל קצת פחות נחמד שזה במסגרת ביקורי בגרויות.

שאלתי אותו פעם אם זה מבאס אותו שהוא צריך לחזור כדי להשלים בגרויות. ”אם לא הייתי חוזר לפה, איך היינו מדברים?“ הוא טפח על שכמי בחיוך, אמר תודה ומיהר לבחינה שכמעט התחילה.

בסוף אותה בחינה שמעתי אותו אומר במסדרון לתיכוניסט: ”אם אתה אוהב את עצמך – תלמד, אם את הישיבה – תסטול. ככה תחזור אליה הרבה“. בדיוק עבר שם שמיניסט בכפכפים שזרק לר‘: ”די איתך, תן לאנשים לנצל את התיכונית!“

כשהגיעה עונת הבגרויות השנה, חיכיתי לר‘. רציתי לדבר איתו. העומס קצת קירקע לי את מצב הרוח, והייתי צריך מישהו שמח שימקד לי את המבט בחצי הכוס שמתחת לחצי החלול. החיים של ר‘ הרבה יותר קשים, ובכל זאת הוא תמיד שמח. אולי הוא יוכל לעזור לי.

כמו בסיפורים, דווקא כשחיכיתי לו, ר‘ לא הגיע. חיכיתי בגרות אחת, חיכיתי שתיים, העומס לא פחת, וכשבשלישית לא ראיתי את רעמת השיער שלו, התחלתי לחשוש שאולי סוף סוף הוא סיים תעודת בגרות מלאה והלך ללמוד עבודה סוציאלית באוניברסיטה.

השגתי את מספר הפלאפון שלו במזכירות והתקשרתי. תפוס. התקשרתי אליו עוד פעם אחרי יומיים. הוא לא חזר אלי. אחרי יומיים הוא מתקשר אלי בלילה. ”מה קורה, צ‘יפופו? מצטער אחי שלא חזרתי אליך, אבל יש לי עומס עכשיו“.

”סוף סמסטר, אה?“ שאלתי, ”תגיד, המבחנים שם שונים מהבגרויות?“ ”איזה מבחנים?“ הוא לא הבין מה היה ברור לי, ”יש לנו עומס בעבודה“.

”אה, אז אתה בא לישיבה מתישהו הקיץ?“ ”לא נראה לי שאגיע לזה“, הוא אמר בקול קצת רציני, ”אבל את השיחה הקבועה אפשר לעשות בטלפון“, העליזות חזרה לו לקול, ”יש לי שיחות חינם! אז ספר לי, נער מתבגר, איך הולכות הבגרויות השנה?“

סיפרתי על העומסים בלימודים ועל הבאסה שקצת תקפה אותי לאחרונה. אני משתדל להמשיך לעשות הכל גם עם הצער בלב, אבל זה נשאר איתי.

”אני מבין“, הוא אמר בהזדהות, ”אבל לא לגמרי. אני יכול לשאול משהו?“ ”בטח!“ ”סליחה על השאלה, אבל אני לא מבין: איך בחור מוכשר, שבא מבית טוב, שיושב ולומד בנחת ומצליח סך הכל במבחנים, יכול להיות מבואס?!“

                                    שב“צ שלום, שמריהו. 

השארת תגובה