תודה, אבל למה?

היום אני רוצה לדבר על פרישות שלילית.

פרישות שלילית?!

כן. פרישות בוסר, למשל. כשלומדים את המדרגות הגבוהות צריך להיזהר שלא לנסות לקפוץ אליהן. אם לאדם אין רצון פנימי להתנזר מממתקים, גם אם טכנית הוא יכול להכריח את עצמו להתנזר מהם – שלא יפרוש! הוא לא נמצא שם. זאת התנהגות שלא מתאימה לו. אם הוא יגיע למקום שבו יהיה מתאים לו לפרוש, הוא ירגיש את זה ברצון שלו.

יש עוד פרישות שלילית: לפרוש מדברים שלא טוב לפרוש מהם.

למשל?

אענה במשל: מלך אחד יצא להסתובב בתוך עמו, לפגוש את נתיניו. בכפר אחד ניגש אליו אדם אחד עם פרתו ואמר לו: ”אדוני המלך! תראה כמה אני מכבד אותך. את פרתי היחידה, את מקור מחייתי, אני מוכן לתת למענך“. תוך כדי דיבור, הוציא האדם סכין והרג את פרתו. המלך שאל אותו בתדהמה: ”אני מעריך את מסירותך, אבל למה הרגת את הפרה שלך?! מאיפה תתפרנס עכשיו?“

מה הנמשל?

תחשוב ותגיד.

בניתי על זה שאתה תגיד... אולי הנמשל זה שהאדם לפעמים מקריב למען ה‘ דברים שה‘ לא היה רוצה שהוא יקריב אותם?

נכון. המלך רוצה שלאנשים בממלכה שלו יהיו פרות, וה‘ רוצה שהאדם יחיה, יאכל ויתפרנס כמו שצריך. מי שמצמצם את חיי העולם הזה שלו כמה שאפשר ויותר מכך – לא כך ה‘ רוצה שהוא יפגין את המסירות שלו אליו. שיתמסר בדברים אחרים: שישקיע מאמצים בעבודת ה‘; שיקריב רצונות שהוא מאוד רוצה שסותרים את רצון ה‘. זה יביא טוב לעולם.

ה‘ ברא בני אדם והוא רוצה שהם יחיו, ויחיו טוב (מבלי שזה יגרום להם לשים את החומריות במרכז ולשכוח את ה‘). כל מה שהם צריכים, ה‘ רוצה שיהיה להם. מי שמוותר על זה לכבוד ה‘, פועל לכבוד המלך בניגוד לרצון המלך. הפרישות נכנסת רק בדברים שמעבר למה שהאדם צריך.

מי שישן שש שעות בלילה כדי ללמוד כמה שיותר, והגוף שלו צריך שבע שעות שינה - זה לא רצון ה‘! מי שאוכל חצי פרוסה בארוחה כדי לדחוק את הגוף שלו – גם הוא נוהג לא בסדר. לא צריך להתבהם, ולא לנסות להיות מלאכים שחיים בשמים. צריך להיות בני אדם קדושים, עובדי ה‘.

השארת תגובה