דיסק שכולם יסכימו

על פרישות בהנאות דיברנו, והיום נדבר על פרישות בדינים, בהלכה. כשיש מחלוקת בין הפוסקים וההלכה נפסקה להקל – מותר לגמרי לכל אחד להקל. ואף על פי כן, הפרוש רוצה להרוויח את כל השיטות (בתנאי שזה לא יגרום לעבור בצורה כלשהי על דבר שהוא דין גמור, כגון שיצער אדם אחר). כמו כן, כשיש מעשה מסוים שיש לו בו ספק, גם אם הוא יודע שמצד הדין הוא יכול להקל בו, יכול להיות שהוא יעדיף לוותר עליו ולהתרחק מכל חשש איסור.

כל הזמן להחמיר? זה לא מעיק?

זה יכול להעיק אם זה מגיע מתוך פחד. אם מדובר על הידור במצוות מתוך אהבה ושמחה בקיום רצון ה‘ ועל ידי כך התקרבות וחיבור אליו – זה עושה טוב לאדם כשהוא מצליח לקיים את המצוות הכי טוב שרק אפשר. זה הרצון שלו, וכשהוא מצליח להגשים אותו, הוא שמח. יכול להיות שהפרישות הזו תדרוש ממנו מאמצים וקשיים נפשיים, אבל אם הוא יהדר מתוך רצון חופשי ושמחה במצווה – הוא ישמח בזה, אפילו במאמצים שהוא משקיע כדי להתקרב.

אני לא מבין איך זה יכול להיות, מה שאתה מתאר.

קח לדוגמה את הרב אליהו זצ“ל. הוא היה מדקדק ומהדר מאוד, ואת החיוך והשמחה שלו לא היה צריך לחפש בנרות. הוא היה שמח... על ה‘ נאמר ”עוז וחדוה במקומו“, ומי שמתקרב לה‘ מקבל שמחה. לא תמיד הקִרבה לה‘ תתבטא בחומרות, אבל חומרות שמגיעות מהמקום הנכון – הן בוודאי נובעות מקִרבת ה‘ וגם מביאות לקִרבת ה‘.

יש לי רעיון, תגיד לי אם זה דומה. אם אדם רוצה לקנות מתנה לאחיו, ומתייעץ עם חברים של אחיו מה לקנות. הוא מציע לקנות דיסק שירים מסוים, וכמעט כולם אומרים שהאח יאהב את הדיסק, אבל אחד אומר שהוא חושב שהאח לא אוהב את הסגנון. במצב כזה, הוא יכול לקנות את הדיסק הזה, והוא יכול גם לחפש דיסק אחר שכולם מסכימים שאחיו יאהב.

רעיון יפה. אבל שלא ישתגע, וכן אם אנשים אחרים רוצים לקנות את הדיסק הזה לאחיו, שלא יעצור אותם בגלל שלא כולם הסכימו עליו. גם בהחמרה של הפרישות צריך לזכור שמעיקר הדין זה מותר, וכן צריך להחמיר רק על עצמו. לא על אחרים.

למה לא? שכמה שיותר אנשים יקנו את הדיסקים הכי טובים!

זאת צריכה להיות ההחלטה שלהם. לא שלנו עבורם.

השארת תגובה