ההבדל בין לעבוד בהוראה ללהיות מורה – לקראת החופש הגדול

שמעתי כתבתי והעברתי בחיי הרבה סיפורים אבל זה ללא ספק בין הפסיכים ביותר:

הוא בסך הכול היה בחופשה ורצה לשתות את ההפוך שלו כרגיל בקניון "ווסטגייט" שבניירובי, אלא שרגע אחרי שהרים את העיתון פילח קליע את האוויר ונתן לו חתיכת פרומו לגיהינום שנקלע אליו:

עשרות מחבלים מארגון 'אל שבאב' החלו לתקוף ולהסתער על הקניון באש תופת מנשק אוטומטי. למרות שהיה בחופשה ותוך רגע אחד נהפך לחיה הרעה שאומן להיות בתור מפקד בכוחות המיוחדים הבריטים – יחידת הSAS (שסיירת מטכ"ל הוקמה בהשראתה). 

הוא שלף את האקדח ונכנס לפעולה: בשבריר שנייה הבחין במחבל בקומה העליונה שמרסס את כל רחבת הקניון שישב בה. קליע אחד והמחבל נוטרל. הוא יכל לחלץ את עצמו, לברוח, למצוא מסתור, לנוס על חייו, בכל זאת הבן אדם נמצא בחופשה במדינה זרה. לא חייב כלום לאף אחד. יש לו אשה וילדים. אבל הוא היה בתפקיד. גם בחופש. גם בקניה. גם בסוף העולם. קולות של צרחות ובכי לכדו את תשומת ליבו: אלו היו אם שניסתה לסוכך על בנה מהזוועה. הוא חתר אליהם, לקח אותם, הגן עליהם בגופו ויצא החוצה. כבר עכשיו מגיע לו צל"ש על אומץ לב יוצא דופן. הצחקתם אותו. הוא חזר שוב לתופת ונכנס לקניון. אבל רגע בן אדם. יש לך אשה וילדים. חלאס לשחק אותה סופרמן. אבל הוא לא ראה בעיניים והמשיך לירות כמו פנתר עם הגב לקיר. עוד קליע שיצא מהאקדח שלו ועוד מחבל מנוטרל רק שהפעם הוא הצליח להגיע לנשק האוטומטי שלהם וכשהרובה בידיים שלו, הדברים נראים אחרת:

צרור ראשון ועוד 3 מחבלים הרוגים בדרך להצלה של עוד 7 אנשים. נקצר ונגיד רק שהוא נכנס ויצא מהתופת ואליה לא פחות מ12 פעמים והצליח להציל לבד בעצמו כ100 בני אדם. ככשאלו אותו מה הוא חשב ומה נכנס בו, ענה:

מילאתי את התפקיד שלי.

*

מסתבר שחייל קומנדו עם אחריות הוא חייל קומנדו עם אחריות גם בחופש. ובכל חופש גדול אני נזכר בסיפור הזה ובמקרה האמיתי של חבר שלי המחנך שרצה קצת לנשום ולראות עולם ונסע עד לסקוטלנד הרחוקה בכדי לתפוס קצת אוויר. באחד מהפעמים בהם הלך לשתות בירה עם כמה חברים הוא השאיר את הכיפה במלון ובדיוק נתקל בתלמיד שלו עם הוריו שרצו גם לתפוס קצת אוויר בסקוטלנד. "באותו רגע רק רציתי שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי" אמר לי. מה אתם יודעים, שוב פעם הוכח שמורה עם אחריות למה שהוא משדר לסביבה אמור להיות מורה עם אחריות למה שהוא משדר לסביבה גם בחופש.

*

וחשבתי כמה שאנחנו אנשי החינוך חייבים להיות מודעים ולהיזהר בעיקר בחופש, בבית המדרש של החיים, בסיטואציות היומיומיות והכל כך קטנות הללו שכל כך קל ליפול בהם: כי לך תדע מי ומה מסתכלים עליך. גם בסוף העולם. ובכל חופש מחדש אני נזכר באיש הקומנדו שהזכיר לכל העולם שיש תפקידים שהם מעל לזמן ומעל לחופש ואולי זה בדיוק ההבדל בין לעבוד בהוראה לבין להיות מורה

השארת תגובה