זה לא נגמר עד שזה לא נגמר

ט אב

תסתכלו על האיגואנה הזו. היא עדיין חיה וזה רק בגלל שאף אחד לא עדכן אותה שהיא בעצם כבר מתה.

בעוד שניות תראו איך עשרות נחשים אימתנים, גדולים, מפלצתיים יוצאים החוצה מהחורים שלהם ומתחילים לרדוף אחריה כאילו אין מחר. המרדף מתחיל: האיגואנה תופסת רגליים ובורחת. חבל לך על הזמן, אנחנו קוראים לה. אין לך סיכוי! את עדיין לא יודעת מול מה את הולכת להתמודד. אבל היא בשלה. מעבירה הילוך. טסה מהר. הם היו אמורים כבר מזמן לתפוס אותה אבל היא פשוט טסה ולא בזבזה אף משאב אחד בשביל לעצור ולחשוב על הצפוי לה מראש. אין כניסה לפחדים ולייאוש. מצטערת. היא כמו אומרת לעצמה: החיים שלי חשובים יותר.

תכלס האם הייתם מהמרים שהיא תצליח לצאת מזה? ומה לגבי המנהרות של החיים שלנו? האם אנחנו לא מוותרים מהר מידי על כל מיני מצבים שלמעשה תלויים רק בנו בכדי שנצא מהם מחוזקים יותר?

ארכיון:

השארת תגובה