נו? חשבת על מה שדיברנו?
הייתי שמח אם היית מוסיף עוד הוכחה שהמטרה שלי פה היא לא ליהנות.
בשמחה. קח שניה את זה. בבקשה.. זה כרטיס מגנטי שלי. תיזהר עליו. הוא מאוד יקר.
מה אני אמור לעשות איתו?
לא יודע. סתם, שיהיה לך…
מה סתם? למה אתה נותן לי סתם דבר כזה? יש לי תחושה שזה קשור למה שדיברנו עליו. אני צודק?
באלף אחוז… זה באמת לא הגיוני שאני אתן לך משהו סתם, בלי סיבה, ובמיוחד אם זה משהו יקר. אתה מכיר משהו יקר שנתנו לך?
פעם אבא שלי נתן לי להחזיק בהגה בנסיעה… עשרים אלף שקל ביד.
יותר מעשרים אלף שקל. החזקת חיים ביד! אם היה קורה משהו? ברוך ה' שלא קרה.
וגם ה' נתן לנו חיים. הוא נתן בנו נשמה יקרה, ניצוץ אלוקי, ומשפיע לה חיים כל הזמן. ובשביל מה קיבלת את המתנה הענקית הזו, שאין עוד דבר ששווה לערך שלה?
נראה לי כדי לחיות, לא? בסוף החיים, לוקחים אותה בחזרה…
יפה. והנשמה הזאת נראה לך נהנית מהגלידות והבאולינגים שנמצאים פה?
לא בדיוק…
ברור! היא רוחנית, זה לא מעניין אותה. הפוך – אם הם לא משרתים ערך כלשהו, הדברים החומריים הללו מצמקים אותה. תחשוב שהיו נותנים לך צעצוע של תינוקות לשחק בו…
זה מעליב.
ובשביל הנשמה האלוקית, לרדת ולהתעסק פה באוכל ושינה ומחשב, זה הרבה יותר ממעליב… אז נראה לך שבשביל זה היא הגיעה לפה? בשביל ליהנות?
אוקי. אז בשביל מה היא באמת הגיעה לפה?
בשביל סיבה מספיק טובה. אבל אתה מרשה לי למתוח אותך עוד שבוע?
וגם אם לא, נגמר המקום… מצטער.