אז אני פה כדי לדאוג לעצמי, כדי להכין את עצמי לפני הכניסה לסלון… או תרשה לי להשתמש במשל מִשֶלי – כדי לסדר את החולצה ואת השיער לפני הדפיקה בדלת…

לא. אתה לא דואג רק לעצמך. אתה פה בשביל עוד דברים. חוץ מעל עצמך, אתה משפיע גם על כל המציאות, אבל עוד לפני שמדברים על כל המציאות – אתה מעלה גם את מה שמסביבך בעולם.  

את מה, את האופניים, את העיתון? אני לא מבין. 

כן, אותם ממש. זוכר שפעם היתה שיחה של רב בבית הכנסת כאן, והיה צריך להביא באמצע רמקול, ורצת הביתה להביא?

כן, אז מה עם זה?

אז כל מי ששמע את השיעור – שמע אותו בזכותך, מה שאומר שיש לך חלק בכל מה שלמדו שם. הלימוד של כולם זיכה גם אותך. או כמו שמישהו מעביר הלאה לחברים שלו דבר תורה, או משהו אחר יפה שהוא ראה, שכל מה שהם ילמדו משם, זה בזכותו. יש לו חלק בזה.

ככה זה גם בכל מה שנמצא בעולם הזה מסביב. כשאדם קדוש אוכל תפוח כדי שיהיה לו כח אחר כך לעבוד את ה‘, אז התפוח שלנו קיבל קידום: מסתם תפוח, הוא נהיה פתאום משהו ששימש לעבודת ה‘ של אדם קדוש. הוא התרומם.

ואם למשל אותו תפוח היה נופל בשקית של איזה רשע?

אז כשהרשע הזה היה אוכל אותו, ואחר כך לוקח את הכח שהוא קיבל מהתפוח, וגונב עם הכח הזה איזה איש זקן, אז התפוח הזה היה נופל במעלתו, כי הוא שימש לדבר רע.

זאת אומרת, שמה שאני עושה, זה משפיע על מה שעזר לי ונתן לי כל מיני כוחות ואפשרויות לעשות דברים?

כן. השתמשת באופניים כדי לעשות משהו טוב? העלית אותם, רוממת אותם, קידשת אותם. זאת אחריות, זה בידיים שלנו – לרומם את מה שהשתמשנו בו, או להיפך. לכן מאוד חשוב להקפיד על המעשים שלנו – הם משמעותיים. יש להם השפעות גדולות מאוד. זה לא משחק.

זה מפחיד אותי, הדבר הזה, הכח שיש לי בידיים. אני יכול להיכשל…

אל תפחד. הכל בסדר. הרצון שלך טוב, אתה רוצה לעשות טוב. תשתדל לעשות טוב, להתרומם, ולרומם איתך את הכל. 

אבל לפעמים יש לי גם רצונות לא טובים.

נכון. ועדיין לא צריך לפחד. גם אם נופלים – יש את התשובה. ובכלל, כלל לחיים – אל תפחד. זה לא יקדם אותך לשום מקום. זה רק יחסום אותך. תשתמש בפחד רק כדי להיזהר בפועל מלהיכנס למצבים לא טובים ומסוכנים. תפעל, תלמד, תעשה טוב, והכל יהיה בסדר. 

אה, בסדר גמור. אני יותר רגוע. רק תגיד לי בבקשה, יש לך אולי איזה תפוח במקרה?

יש לי אופניים…