י"ז חשון תשס”ב

לרחל,

מה שלומך?

שלום. הפעם לא התעצלתי וכתבתי לך את המכתב מהר. קיבלתי את המכתב שלך בסעודה שלישית, בגלל כל מיני עיכובים. המכתב עבר קודם אצל חבר שלי, והוא לא הסכים להביא לי אותו בערך שעתיים. הוא העביר את זה לחבר נוסף והם לא הביאו לי. ניסיתי ללחוץ והם קצת שיגעו אותי. בסוף הפסקתי לעשות מזה עניין, ואז הם נתנו לי.

דבר ראשון, אני ממש שמח ששיתפת אותי בכל החוויה של קייטנת איל"ן. ממש כל הכבוד לכם והלוואי שגם אני הייתי זוכה לעשות חסד כזה. נראה לי שזה נותן המון גם לנותן ולא רק למקבל. 

דבר שני, אני בתקופה ממש שמחה בחיים שלי, ואני ממש מנסה להתחזק כמה שיותר, אבל (תמיד יש אבל!) יש לי איזו בעיה לא פשוטה שאני רוצה לספר לך עליה:

כמו שכבר כתבתי לך, הפסקתי את כל הקשרים שלי עם הבנות, ואני ממש מאושר מזה, למרות שזה קצת מתסכל לפעמים. אבל באותו זמן שניתקתי את כל הקשרים, התחלתי קשר אחר עם שמרית. את מכירה אותה, היא למדה אתך ביסודי. ממש התחברנו והיא ממש חמודה. התירוץ שלי כדי להמשיך את הקשר היה שדיברנו קצת על אמונה ועל דברים רציניים. לכן אמרתי לעצמי שזה בסדר. רק שדי מהר הפסקנו לדבר על דברים רציניים והתחלנו לדבר לשון הרע וסתם כל מיני דברי בטלה. היום נסעתי לרמת גן כדי לפגוש אותה, והתאכזבתי מאוד. אני ציפיתי שיהיה כיף וצחוקים, אבל שנינו היינו די נבוכים אחד מהשני, כי זה היה מוזר לראות אחד את השני אחרי חודשיים, שבתוכם דיברנו המון בטלפון במשך חודש. כבר בתחילת הפגישה הבנתי שהקשר הזה הוא ממש לא במקום, לא שייך, לא מקדם אותי לשום מקום. הבנתי שהכל טעות. בגלל זה הייתי מבולבל ועצבני תוך כדי הפגישה. זה גרם לכך ששמרית התעצבנה ולא הבינה מה קרה. אני החלטתי לנתק בקרוב מאוד את הקשר, אבל אני לא יודע איך לעשות את זה איתה, כי היא בטח תמשיך להתקשר ולשלוח הודעות, ואני ממש-ממש לא רוצה לפגוע בה. כנראה הפתרון היחידי שנשאר לי יהיה לדבר איתה "דוגרי", להגיד לה את האמת ולקוות שהיא תבין ולא תיעלב ותכעס. תכתבי לי בבקשה מה את חושבת על זה ומה כדאי לי לעשות.

אגב, מהבחינה הזאת אני חושב שהקשר שלנו הוא ממש בסדר ואפילו טוב, כי אני שואל אותך שאלות חשובות ואת עונה לי עליהן וזה ממש כיף וטוב. בקיצור, לפי דעתי אין שום בעיה בקשר שלנו, כי אנחנו לא מדברים אלא רק מתכתבים וגם ההתכתבות היא על דברים רציניים. בקיצור, אני ממש מרוצה מהקשר שלי אתך ואני לא מרגיש "פושע" עם זה. אם יום אחד אני לא ארגיש טוב עם הקשר שלנו, זה יהיה קשה ועצוב, אבל אני אגיד לך וכבר נראה מה נעשה. אני מקווה שלא נגיע לזה.

שיהיה לך רק טוב!

קובי

כ"ה חשון תשס”ב

לרחל,

יש לי בעיה ממש רצינית שרק בת יכולה לעזור לי בה. העניין הוא שוב בקשר לשמרית. כתבתי לך כבר שאני חייב לסיים את הקשר הזה, הבעיה היחידה שלי היתה: איך? עד עכשיו פשוט לא התקשרתי ובכל פעם שהיא התקשרה אני התחמקתי ואמרתי שאני לא יכול עכשיו ושנדבר אחר כך. אני עושה את זה משום שאני מפחד להגיד לה שאני רוצה לנתק, כי אני לא רוצה לפגוע בה.

אז רציתי לשאול אותך מה יותר פוגע, שאני מתחמק ממנה עד שהיא תבין את זה לבד ותכעס עלי, או שאומר לה את זה חד וחלק? מה עדיף לעשות?

חוצמזה, יש לי סיפור ממש מצחיק לספר לך:

לפני שבוע בערך, באתי לבית של ידידה ממש טובה שלי. קוראים לה שיר. ממש התגעגענו אחד לשני, כי לא דיברנו המון זמן (בגלל שאני לא מדבר יותר עם בנות בטלפון). היתה לנו שיחה ממש טובה, אבל אחר כך נשארנו לבד בבית שלה וזה גרם ל"ייחוד". אמרתי לעצמי מיד שאני לא מוכן להיות צבוע ושעלי לצאת מה"ייחוד". קמתי, יצאתי, היתה רוח ממש נעימה בחוץ. אמרתי לשיר: "בואי נצא ונדבר בחוץ, יש רוח נעימה". יצאנו וישבנו בחוץ. היא היתה שקטה לרגע, חשבה. לא הבנתי מה קרה. אז היא צחקה ואמרה לי: "נכון יצאנו בגלל 'ייחוד'?" חייכתי בשקט. נדהמתי איך היא מכירה אותי טוב ואיך היא קלטה שאני מתחזק. היא ממש חכמה. אגב, היא ידידה ממש טובה שלי. היא בגילנו, היא גם קצת חוזרת בתשובה, אבל לא ממש כמוני.

הייתי שמח שניפגש גם אנחנו ונוכל לדבר על דברים רציניים, אבל איך נוכל להיפגש? איפה? באולפנה שלך זה יהיה מביך ומוזר ואני גם לא יודע איך להגיע. אבל תכתבי לי ואולי כן אבוא, כי אני רוצה לדבר אתך. אני מקווה מאוד שאם ניפגש זה לא יפגע בקשר שלנו, ולא יקרה לנו מה שקרה לי עם שמרית.

לילה טוב וחיים שמחים!

קובי

ג' כסלו תשס”ב

לרחל,

אני ממש מאושר בזמן האחרון ומקווה שגם את. ציפיתי מאוד למכתב ועניין אותי מה תגידי על המפגש שלנו. קצת איכזב אותי שלא כתבת מה את חושבת. איך היה, האם נהנית, האם את עצובה שנפגשנו, האם את חושבת שזה בסדר?

אני בכל אופן אכתוב מה שאני חושב. אני ממש נהניתי, אין לך מושג עד כמה. האמת היא שחשבתי לפני כן שאחרי המפגש כבר לא ארגיש טוב עם הקשר כמו לפני כן, כמו שקרה לי במקרה של שמרית. אבל לשמחתי לא רק שלא התאכזבתי, אלא להיפך. לפי מה שאני יודע גם לא עברנו על שום איסור (בזכותך, שפתחת את שתי הדלתות. כן, שמתי לב!) בקיצור, יצא הכי טוב שרק יכול לצאת, לפי דעתי. אני שמח מאוד שלא התביישת לדבר. כך גם אני לא התביישתי, ודיברנו המון-המון זמן. אולי הקב"ה עזר לנו בזה?

עכשיו תשמעי מה קרה עם שמרית:

החלטתי להתקשר אליה במוצ"ש כדי לגמור עם הקשר הזה וזהו. התקשרתי ואמרתי לה, והיא אמרה לי שגם היא חושבת ומרגישה כך. שנינו היינו מאושרים שאנחנו מסכימים על זה. ב"ה זה נגמר הכי טוב שרק יכול היה להיגמר. אין לך מושג איך שמחתי, כי כל-כך לא רציתי שהיא תיפגע.

ממש לא מפריע לי שאת שולחת לי הודעות טקסט. להיפך, אני שמח. הייתי בטוח שלך זה מפריע ואת מעדיפה שלא נתכתב בהודעות טקסט. תגידי מה שאת באמת חושבת. אני בכל אופן אשמח לקבל הודעות ולענות.

שיהיה לך שבת שלום ושתהיי רק שמחה!

קובי

ח"י כסלו תשס”ב

לרחל,

ממש נהניתי כשנפגשנו שוב ואני שמח שנפגשנו, למרות שכמה ימים אחר כך אני כבר ממש רוצה להיפגש עוד פעם. בעזרת ה' אני אבוא לאיזו שבת אליכם כדי לבקר את אליהו, ואז נלך ונטייל וגם נלמד משהו מעניין. תחשבי על משהו שבא לך ללמוד. ותחשבי אם את באמת רוצה והאם כדאי לך שאני אבוא לשבת?

בקשר לפגישות שלנו. את צודקת במה שכתבת לי. אבל אני לא בטוח שזה מה שיקרה אם ניפגש הרבה, כי אני ממש ממש נהנה. אבל את צודקת שהטבע האנושי הוא כזה, שנמאס מדברים שרגילים אליהם. בכל מקרה אני אשלים עם מה שנראה לך.

עזרת לי מאוד שהבנת אותי בפגישה כשסיפרתי לך שקשה לי מאוד לקום לתפילה וללמוד, ובכלל אין לי כל-כך חשק בזמן האחרון. לא סיפרתי לך את הכל, כי יש דברים שאת בתור בת לא תביני, מה גורם לייאוש ועצבות אצל בנים. בכל אופן קיבלתי את העצה שלך לחזור לעצמי לאט-לאט ולעשות שלבים עם לימוד התורה. אשתדל גם לדבר עם הר"מ שלי, כמו שהצעת. בכל אופן עכשיו ממש קשה לי, ואני מקווה שאצא מזה. השבוע אנחנו נוסעים עם כל השכבה לצפת עיר הקודש, להיות שם בשבת. אני מקווה שיהיה לנו טוב וכיף.

להתראות,

קובי

לרחל,

אני יושב עכשיו במוצ"ש במקלט, שהוא המועדון של השכבה. יש פה שולחן טניס ו"סתלבטיה". עכשיו אין פה אף אחד, כי כבר 00:20, אז אני יושב פה בשקט וכותב לך סוף-סוף מכתב.

היתה לנו שבת ממש מיוחדת. ביום שישי נסענו לקבר של הלל הזקן ואחר כך לקבר של רשב"י, והתפללנו שם מנחה. אחר כך אמרתי תהלים ותיקונים, וממש התעליתי. הרבה זמן לא הרגשתי כל-כך הרבה קדושה וכל-כך קרוב לה'. ביקשתי מהקב"ה שיעזור לי להתקרב אליו.

אחר כך התחיל ויכוח בין כמה חבר'ה מהישיבה שלי לבין חרדי שהיה פעם כמונו, ביחד עם חרדי נוסף. הויכוח היה ממש מעניין, ואני מרגיש שאני באמת לא סגור על מה שאני רוצה. כי אם נהיה כנים עם עצמנו, הרי שהדרך שבה הולך הציבור הדתי-לאומי מוליכה את הנוער שלנו למקומות לא הכי טובים, בלשון המעטה. ולעומת זאת החינוך התורני האמיתי של החרדים הוא באמת לפי הגמרא, והוא באמת מה שצריך לעשות, ולא לשלוח את הילדים למקומות לימוד שבהם יודעים כבר בכיתה ג' לקלל ומכירים בעל-פה שירים שממש לא טובים לנשמות של ילדים קטנים, וגם לא של אנשים מבוגרים.

החבר'ה מהישיבה שלי אמרו לחרדים שהדרך של החינוך החרדי היא מסוכנת ולא טובה, כי הילד נמצא בחממה, וכשבגיל מסוים הוא יוצא החוצה ונתקל בכל הפיתויים של העיר, הוא לא יוכל לעמוד בפני ההלם ולא ידע להתמודד.

לפי דעתי צריך למצוא איזו דרך אמצעית, שמצד אחד אין חממה כזו שמנותקים לגמרי מהעולם, ומצד שני לחנך לדרך האמיתית של התורה ולא איך שההורים שלנו מחנכים אותנו.

בקיצור, היה ממש מעניין. אשמח לשמוע מה דעתך.

לקבלת שבת התפזרנו בין כמה בתי כנסת בצפת. היו מניינים של אשכנזים, תימנים, מרוקאים, קרליבך וברסלב. אני הלכתי למניין של ברסלב, ביחד עם עוד עשרה חבר'ה, והיתה תפילה ממש טובה ושמחה, רק שלא היו כל-כך הרבה ריקודים ובלאגן כמו שחשבתי שיהיה.

בצהרי השבת היתה לנו שעה חופשית, אז ניצלתי את הזמן והלכתי עם חבר שלי לקבר האר"י הקדוש ולמקווה האר"י, וזה היה ממש "הדובדבן שבקצפת" של השבת. פשוט מרומם! אתה נכנס כל כולך למים קרים כמו קרח, ומרגיש איך אתה יוצא טהור, איך הנשמה שלך מקבלת כוחות חדשים. קשה להסביר את זה.

אחר כך היו לנו שתי שיחות ממש מרתקות, שכל אחת מהן חיזקה אותנו מכיוון אחר:

הראשונה היתה של אדם עולה ממרוקו, שלמד כמונו בישיבה תיכונית, ואחריה הוא הוריד את הכיפה, למד משחק בניו-יורק ונהיה שחקן מפורסם בהוליווד (התחברתי לזה מאוד, משום שהרבה זמן החלום שלי היה להיות שחקן מפורסם). הוא הופיע בהרבה פרסומות וסרטים ולא היה מחובר לשום דבר שקשור ליהדות. בגיל 36 היו לו כמה נסים, גילויים ורמזים שהקב"ה נתן לו, וכתוצאה מהם הוא חזר בתשובה שלמה. אי אפשר לתאר עד כמה הוא היה רחוק ועד כמה הוא חזר. סיפור חיים מדהים!

השיחה השניה היתה עם בן אדם חכם, שתוך 45 דקות הוכיח לנו בהוכחות רבות שהתורה היא אמת ושהקב"ה נתן אותה. הוא הראה לנו שהפסוקים בתורה, התנאים והאמוראים, גילו דברים שלא היתה שום אפשרות לדעת בזמנם ללא גילוי מלמעלה. דברים שרק אחרי 2500 שנה המדענים והחוקרים גילו גם כן. כמו שאין בכל העולם שום דג עם קשקשת ובלי סנפיר, שגרמניה עלולה להחריב את העולם, חישוב מדויק של מולד הלבנה, על אלפית השניה, מספר הכוכבים ביקום ועוד. בסוף ההרצאה שאלתי את המרצה מה החילונים אומרים על כל זה. הוא ענה לי שהם לא אומרים כלום, הם פשוט חוזרים בתשובה. הוא סיפר שהוא החזיר מאות אנשים בתשובה. אמרתי לו שבעוד עשר שנים אני אבוא להיות שותף שלו…

בקיצור: כל השבת היתה ממש מעולה ומועילה, והכל היה כל-כך במקום, בעקבות המצב שלי. אני באמת מקווה שהקב"ה יעזור לי לחזור למסלול הנכון.

לגבי מה שאמרת לי על החֶברה, שהיא משפיעה מאוד – את צודקת. אין ספק. השבר הארוך שהיה לי עכשיו, התחיל בגלל החברים. אמנם אני לא מאשים רק אותם, גם אני לא "צדיק יסוד עולם", אבל ברור שיש לחברים השפעה רבה. רק שאני לא יודע מה לעשות, כי אלו החברים שלי בישיבה, ואני לא יכול לא להיות חבר שלהם. יש אמנם כמה "צדיקים" בישיבה, אבל בזמן האחרון אנחנו ממש לא בקשר. אני צריך לחשוב יותר מה אפשר לעשות בעניין.

תכתבי לי מה שאת חושבת על הקשר שלי עם הבנות מהסניף. לא קלטתי כל-כך מה את חושבת על זה. האם זה מותר? האם נכון להמשיך בזה?

ועוד שאלה קטנה, אם לא אכפת לך: מה גורם לך לקום בבוקר? על מה את חושבת כשאת מתעוררת?

מחכה למכתב…

קובי



קובי שלום!

ממש שמחתי לשמוע וקל לי לתאר איך היה לך בשבת ובקברים ובמקווה. זה באמת נשמע מדהים. ממש עוררת בי השתוקקות להיות גם כן בצפת. אם לא בשבת, אז לפחות ביום חול…

בקשר למה שכתבת על הויכוח עם החרדים, אני לא יודעת אם אמרתי לך, אבל אני שוקלת לחיות (בעזרת ה' אחרי החתונה) בסגנון שונה מהסגנון שבו אני חיה עכשיו. זה לא משנה אם לבעלי תהיה כיפה שחורה או לא ואם אני אלבש גרביים עם הסנדלים או לא. אני מתכוונת יותר לצורה שבה אני אנהל את המשפחה. ברור לי שהילדים שלי ילמדו, בעזרת ה', בבית ספר נפרד ודתי, ולא דתי כמו זה שאני למדתי בו… אלא בית ספר שבאמת מחנך! ובסביבה דתית אמיתית. ובבית שלי ישמעו מוזיקה מסוימת, ואני אעשה הכל כדי שלילדים שלי יהיו חברים מסוימים מאוד… וכבר מגיל קטן הבנות תתלבשנה צנוע, והבנים ילבשו ציצית! בקיצור: אני אעשה את המקסימום שאני יכולה, ולגבי השאר הילדים יחליטו. אני מאוד מסכימה עם הדרך של החרדים בנאמנות המוחלטת שלהם לדבר ה'. ההבדל בינינו לבין החרדים זו הגישה לארץ ישראל, למדינה לפני בוא המשיח ולגאולה. בקשר לגישה לדברים האלה, אשאר עם הדעות שלי. אבל בשאר הדברים – צניעות, חיי משפחה, חינוך וכו' – אני אחיה כמו החרדים (בלי טלוויזיה, מוזיקה קדושה בלבד, ועוד המון דוגמאות). לדעתי החברים שלך טעו בטענה על הנזק של "חממה", כי לדעתי כשילד מקבל חינוך מספיק טוב ומעמיק וכשמסבירים לו את הסיבות לכל הדברים ה"מוזרים" שהדתיים עושים – הילד הזה חי את חיי התורה, ואז גם כשהוא יצא מה"חממה" הוא יישאר עם כל מה שספג, משום שחיי התורה יהיו מושרשים אצלו בצורה חזקה ושום רוח בעולם לא תצליח להזיז אותו מהדרך האמיתית.

בקשר לחברים: אני כל-כך מבינה את ההתלבטות שלך, בגלל שגם אני הייתי בעבר בדיוק באותה התלבטות. המסקנה שלי בסופו של דבר היתה, שהבנאדם חייב להיות בנוי טוב בעצמו מבחינה רוחנית ודתית, לפני שהוא הולך להשפיע על אחרים ולקדם את כולם. אם כרגע החברות עם חברים כאלו מזיקה לך מבחינה רוחנית, ובמקום למשוך למעלה אתה רק מוצא את עצמך נמשך למטה, אז זה לא כדאי, לא בשבילך ולא בשבילם. ולכן כדאי להשקיע ולהתחבר יותר ל"צדיקים". ואם אתה דואג למצב הרוחני של ה"פחות דתיים", אז אל תדאג, כי אם הם ירצו להשתפר הם יתחברו גם כן ל"צדיקים". ואם זה לא בראש שלהם, אז חבל לך על הזמן… 

לגבי הקשר עם הבנות מהסניף: אני חייבת לומר שבכל פעם מחדש קשה לי לקלוט את הקשרים האלה.

שאלת אותי מה המניע שלי לקום בבוקר? לא יודעת למה זה כל-כך חשוב לך, אבל אם ביקשת, אז ככה: אני אוהבת ושמחה לקום בבוקר בזמן, כדי להודות לקב"ה על החיים המאושרים שנתן לי ולכולם, ולהשתדל לעשות טוב ביום הקרוב. אבל לפעמים קשה לי לקום והיצר הרע עושה את תפקידו… ואז ממש מפתה להישאר במיטה עוד קצת… אז אני נזכרת בך, אני נזכרת איך שאני אומרת לך שחשוב וטוב לקום בבוקר, ואז אני אומרת לעצמי: יפה מאוד שאת "נותנת מוסר" לאחרים. קודם כל נראה אותך! ואז אני משתכנעת וקמה…

דרך אגב, החלפנו חדרים באולפנה. החדר שלי עכשיו הוא בקומה הגבוהה ביותר והמיטה שלי צמודה לקיר, ליד החלון הגדול. ליד החלון שלי יש עץ ענקי, ובכל בוקר כשקמים, יש המוני ציפורים שמצייצות על העץ. ממש כיף לקום כך כל בוקר!

אז יום טוב ושמח ומלא,

רחל

קובי שלום,

מפעם לפעם אני בהלם חדש מהטלפתיה שיש בינינו. לפני כן שנינו התלבטנו בקשר לפגישות, אחר כך בקשר להודעות SMS ועכשיו גם בקשר למכתבים!

אז ככה, לדעתי, ההתכתבות הזו מוסיפה לי המון. תתפלא… ושוב מאוד התעצבנתי לקרוא שכתבת: "אני כבר מקולקל אבל את במצב יותר מתקדם". מה זאת אומרת? ברגע שחזרת בתשובה שלמה, אז אתה נקי, לבן, בלי שום חטא וקלקול. בדיוק כמו אחד שגם עד עכשיו לא היה בקשר עם בנות. צריך להאמין בזה באמת. אולי מבחינת הקושי לך קשה יותר להתמודד, אבל תכל'ס אתה הרבה יותר ממני, כי החכמה היא להתקדם ולהשתנות, והשינוי שעשית בזמן האחרון הוא פשוט מדהים! אני ממש מעריצה אותך על זה, ואין לי ספק שגם הקב"ה מסתכל על זה כך.

גם אני בדיוק חשבתי: אני ממש נהנית מהקשר והוא טוב לי, אבל אולי זה לא נכון מבחינת ההלכה? (עדיין, אפילו שאנחנו כבר לא נפגשים). חשבתי פשוט לשאול רב אחד אצלנו, וזה באמת מה שאני אעשה, בעז"ה, למרות שאני די בטוחה שהוא יגיד לי שזה בסדר. אני שמחה מאוד שגם אתה חשבת על זה. נשאל כמה רבנים מה מבחינת ההלכה. אם אתה "מתפדח" מזה, תבקש מחבר שלך שישאל רב בשם החבר שלו. זה מה שנראה לי שאני אעשה.

תדע שגם בעבר חשבתי על זה והתלבטתי המון, אבל בגלל שאנחנו אפילו לא נפגשים ואנחנו באמת מחזקים אחד את השני, אז חשבתי שזה דבר שאין בו הכרעה מוחלטת מה לעשות, ופעם אבא שלי אמר לי שבדברים שיש ספיקות וכמה דעות מה צריך לעשות, אז הולכים אחרי מה שהלב נוטה. לכן גם כאן עשיתי מה שהלב שלי אמר לי, והוא אמר לי שזה בסדר. אם אצלך הלב אומר משהו אחר, אז תגיד, אל תתבייש.

בהצלחה במתמטיקה. בזכות זה שאתה לא מעתיק, בעזרת ה' תצליח!

יום נעים, שבוע מקסים.

תחזיר מכתב מהר-מהר.

רחל